שיר אטיאס / גם כשטוב |
את בוכה.
אומרת שעצוב.
שזה ריק,
חלול.
שבתוך המעט מלא,
יש כל כך הרבה חסר.
והנה מגיע התסכול,
העצב,
הריקנות.
את כבר לא יודעת לאן לפנות,
מה לעשות,
ולבסוף בוחרת להישאר בעלטה,
לעצום עיניים,
ולבעוט באהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|