New Stage - Go To Main Page


היא הולכת בזיגזגים, בצעד מהוסס,

ילדה מוזרה.

היא חושבת מחשבות משל עצמה, איך הזמן טס,

איך שוב השנה נגמרה.

איך כולם שוב נפגעו, ואין את מי להאשים,

והכי חשוב לה,

לא לדרוך,

לא לדרוך

על צל של אנשים.



ונדמה שהאנשים, על הקרקע פרוסים,

חשופים ופגיעים.

אפורים ודקים, על פני המדרכה טסים.

וגם בהם יש חיים.

איך אפשר לדרוך ככה על ידיים, ראשים,

כי הכי חשוב לה,

לא לדרוך,

לא לדרוך

על צל של אנשים.



היא הולכת בזיגזגים, בצעד מהוסס,

ילדה מוזרה.

המוני אנשים דוחפים זה את זה, הנהג לוחץ גז.



איך שהכל נעצר, ואז זה קרה.

איך שהשנה נגמרה, והזמן תם.

והכי חשוב זה

לא לדרוך,

לא לדרוך-

            על האנשים עצמם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/9/06 22:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נלי בראון

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה