בדם וביזע נפרצו שערינו,
עת ערב יורד על עוד יום מלחמה.
אויבנו תרים אחר נפש נסתרת,
נחבאת בצללים היא,
לבד נשארה.

החושך יורד ואין איש מושיע,
נשארה לבדה בעיר חרבה.
בת יחידה היא, הוריה עזבוה
לבד לעמוד אל מול האימה.

צעדים מתקרבים, מכים על האספלט
כמו מבשרים: היי מוכנה!
מפסיקה היא לנשום, מחבקת הדובי
אולי הוא ילך, יעזבה לנפשה.

אך ברגע מכריע חתולה מזנקת,
מחפשת אחר עכברים בסמטה
צעקה חלושה היא מפיה פולטת
ועתה היא יודעת, מחבואה התגלה.

מדיו ישרים, חפים מכל קמט
עת מושיט את ידו ותופס בידה.
מביט בגופה ובוחן את פניה,
ממלמל "זוהי רק יהודונת קטנה".

שואל אם רוצה היא לראות את הוריה
מהנהנת בראש, מלאה בתקווה.
תוכלי לראותם, לחבקם בידייך
אך רק לאחר מקלחונת קצרה.

ארובות נישאות, מעשנות השמיימה
עת בוקר מעיר את פולין הישנה.
בשדות הירוקים החיים עברו הלאה,
עת עוד נפש קטנה קיפחה נשמתה.