לולה שאנטי / פרפרים (או: בר) |
בבטן
מניעים את כנפיהם העדינות
מהר
מהתרגשות ללא סוף
כשאני חושבת
עלייך
לבושה, וגם לא
מנגנת
וגם לא...אפילו רק מחזיקה את הגיטרה
בידייך הקטנות, המושלמות.
ורגלייך היחפות לא שבעות לעולם
ממגע רגבי האדמה בהן.
והשיער הכהה הארוך שאוהב את הרוח
והיא אותו, ומכניסה בו
נפח.
ואז מדמיינת אותך בחצאית או בשמלה לבנה
וזר חרציות
צהובות.
את כל כך יפה,
וכל כך קטנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|