האדם הוא יצור טוב. היום מגחכים לשמע המשפט העתיק : "יצר האדם
רע מנעוריו". הרי זה בלתי אפשרי ! איך יכלו הקדמונים לטעות כך
ויחד עם זאת לנחש מה שנגלה לעינינו אלפי שנים אחר כך. "לאדם זה
יש לב רע !" היו אומרים אז...
האם נתקלתם אי פעם בתינוק בעל נטיות רצחניות ? נוטה להתאבדות
אולי ? מעולם לא היתה להם תשובה טובה. הסטודנטים באוניברסיטה
הבינלאומית של האומות המאוחדות היו מסרבים להאמין לי בתחילה.
הם היו מביאים דוגמאות של ילדים בני חמש שרצחו את הוריהם או
סתם ילדים אחרים, ילדים בכיתה א' שלקחו נשק אוטומטי והחלו
לירות במורות בבית ספרם כחלק מפעולת קומנדו פרטית... הכל נשמע
לא הגיוני בהתחלה, אך לאחר שלוש שנים של לימודים מפרכים הם
מתחילים להבין את המשמעות האמיתית של המדע החדש אותו הם באו
ללמוד - רפואה תת אטומית.
רוע, יש לציין, פשוט מאוד גדל על אנשים, נדבק אליהם בצורה של
גידולים תת אטומיים. זיהומים סביבתיים או זיהומים נפשיים של
אנשים בעלי גידולים כאלו יכולים להשפיע על כל אחד ואחת מאתנו.
הרוע הוא לא יותר מתופעה כימית פשוטה, כמו כל מחלה אחרת הניתנת
לריפוי... אלא שכאן המצב שונה במקצת, למחלת הרוע פנים רבות ולא
תמיד כל מה שנראה רע הוא בהכרח...
והתרופה ? הם שואלים, למרות שכולם שמעו ועברו טיפול באמצעות
המכשור החדיש שנרתם לטפל במחלה המסוכנת. אז אני מסביר, לכל
אותם חכמים ואותן חכמות שיודעות הכל עוד לפני שהחלו ללמוד, קצת
היסטוריה. ישנן דרכים הרבה יותר פשוטות : כריתת אשכים לאנסים
(מלווה בדרך כלל בכמה יללות קטועות מכל קצוות האולם), כריתת
כפות ידיים לקלפטומנים (מיד כולם מורידים את ידיהם ממקלדות
המחשבים הנישאים ובודקים שהכל תקין) ומוות לרוצחים (בשלב זה
כולם מגרדים את גרונם ולוקחים נשימה עמוקה אחת או שתיים).
והדוגמאות עוד רבות, אני מסביר, ומנחם בכך שהמצב היום לא כל כך
גרוע כפי שבטח כל אחת ואחד משומעיי יודע. כיום כל תינוק שנולד
מבוקר אחת לשבוע בכדי לראות במה הוא נדבק. כל זיהום קטן שלא
נתפס בזמן או שלא התגלה מכל סיבה שהיא יכול מצד אחד לא להשפיע
כלל על אותו תינוק, אך מצד שני אותו תינוק יכול לגדול ולהיות
ילד נחמד, מסודר, חכם, רגוע ובנוסף לכל גם טרוריסט בינלאומי...
לעולם אי אפשר לדעת איזה זיהום ישפיע בצורה זו או אחרת על אדם
מסוים. לכן לא לוקחים שום סיכונים וכל גידול מוסר מייד.
בימים רחוקים יותר האמינו אנשי המדע הגדולים של אותה תקופה כי
ברגע שנבין את פעולת המוח האנושי נבין הכל. כיום ידוע לכל אחד
מאתנו כי המוח הוא בסך הכל אוגר זיכרונות בקנה מידה עצום ומעבד
אותות המגיעים אליו מכל הגוף. הרגשות האמיתיים, למרות שהם
מגרים חלקים מסוימים של המוח כחלק מתהליך עיבוד האותות, מקורם
בגוף כולו. בכבד, בריאות, בכליות, בלב, באצבעות הרגליים ואפילו
בשורשי השיניים. פשוט בכל מקום ! הגוף שלנו כולו הוא מכונת
רגשות אחת ענקית שיוצאת אל אוויר העולם נקייה וזכה כמו השלג
בפסגות ההימלאיה.
אינני יודע מהיכן הסיקו הקדמונים את העובדה שלאנשים אכזריים יש
פגם בלב כשהיו אומרים על מישהו : "אין לך לב !" אכזריות כלפי
אנשים היא פשוט גידול היושב על אבי העורקים, מילימטרים ספורים
מהלב עצמו. היום כבר אין צורך להרוג רוצחים מכיוון שאין מושג
כזה. הם אינם מגיעים כלל לשלב המעשה עצמו. הגידולים מתגלים
בבדיקות שגרתיות ומוסרים בניתוח פשוט הודות לרפואה התת
אטומית.
אף אחד, עד לפני חמישים שנה, לא חשב לבדוק נוכחות של חלקיקים
תת אטומיים עצמאיים בגוף האדם. וכשלבסוף מישהו בדק את האפשרות
וגילה גידולים תת אטומים בגוף האדם - היו אלו כמה חלקיקים תת
אטומיים שהחליטו להיקשר ביניהם בקשרים שאינם מובנים במלואם עד
היום. שלושה נוקליאונים בקבוצה אחת סובבים סביב שתי קבוצות של
תריסר נוקליאונים כל אחת ויוצרים גידול תת אטומי היושב על
הוושט וגורם לתוצאות הרסניות. הוושט, מסתבר, מכיל בתוכו את אחת
מאבני היסוד של החיים - הרצון לחיות ולשרוד בכל מחיר. ככל
שמספר הגידולים הללו עולה אצל אדם מסוים כך רצונו להישאר בחיים
יורד עד שזה מגיע לידי התאבדות. היום דברים כאלו קורים אך ורק
במדינות העולם השלישי הנידחות וגם שם מספר המקרים הולך ופוחת
בצורה משמעותית משנה לשנה בזכות המכשור החדיש שהאו"ם שולח לשם
מדי כמה חודשים.
וכך קרה שהמדע והרפואה הם אלו ש"ניצחו" את הרוע בעולם, לא
כוהני הדת למיניהם, לא מטיפים נודדים, נביאי שקר ועוד עושי
ממון מצרותם של אחרים. המדע הביס את השטן במהלך אחד מבריק
וסילק אותו מן העולם בבושת פנים... אבל...
...אבל היום אני כבר לא מרצה באוניברסיטה. חזרתי לעיסוקי הקודם
ברפואה התת אטומית, מפני שראיתי את השטן וראיתי את אלוהים
ואלוהים ראה אותי ועוד כמה אחרים. היה זה יום ככל הימים, אם
ישנו דבר כזה הנקרא יום שם למעלה. השטן ואלוהים נפגשים (פגישה
מתוכננת או לא - אינני יודע) והשטן נעצר ואלוהים נעצר והשטן
מחייך. אלוהים לא אומר דבר. השטן מתחיל לצחוק, צחוק זדוני
ומעורר בחילה, צוחק על כולם ועל אלוהים בפרט שברוב חכמתו העניק
לאדם הפשוט יותר מדי שכל. אלוהים אז מביט בו בחזרה במעין גיחוך
ערמומי וחד. זה קוטע מייד את צחוקו המתגלגל של השטן. הם לא
אומרים דבר האחד לשני, אולי הם קוראים האחד את מחשבתו של השני,
אם יש שם דבר כזה הנקרא מחשבה. השטן סוגר את פיו ומביט באלוהים
עומד ומגחך שם מולו, רואה איך הגיחוך הופך אט, אט לצחוק
ראוותני וקליל כאחד. פרצופו האדום של השטן מרצין והוא מביט
באלוהים ביתר דקדקנות. המבט הרציני הופך להבעת תדהמה ואז להלם
מוחלט. השטן יודע ! הוא יודע שכשאלוהים צוחק כך משהו מסתתר שם
מאחורי הצחוק הנורא הזה ובכל אלפי השנים שבילו יחדיו הוא עדיין
מסרב להאמין שהוא - השטן בכבודו ובעצמו - כלי בידיו של הבורא
הכל יכול. השטן אינו מבין זאת, גם כוהני הדת למיניהם לא יבינו
זאת לעולם. ישנם כמה מאתנו, קרוב למאה אלף איש בעולם כולו,
שיודעים מדוע אלוהים צוחק כך. הוא צוחק וקורץ אלינו ואנו
יודעים שהגיע הזמן לפעול.
השטן מביט מטה בעניין, עדיין אינו מבין מה בדיוק קורה או עומד
לקרות, אך בפעם האחרונה שאלוהים צחק כך, זכר השטן, היה זה
בפרוץ מלחמת העולם השנייה. השטן עמל על המלחמה הזאת בחשאי במשך
מאות שנים, בונה את הסביבה והתנאים המתאימים להכחדת המין
האנושי. המלחמה הסתיימה והמין האנושי נשאר עומד על רגליו.
המהפכה הטכנולוגית שהביאה עמה המלחמה קידמה את הרפואה, את
המדע, את איכות החיים כפועל יוצא והאיצה בדיעבד את התפתחות
אוכלוסיית העולם. השטן חשב אז שניצח, אך המין האנושי הוכיח
שהוא אינו מושמד במלחמה אחת. "כל מה שלא הורג - מחשל" - אמרו
הסמוראים ביפן העתיקה והמין האנושי החל לפרוח ולשגשג בצורה
חסרת תקדים לאחר המלחמה, פריחה ושגשוג כמוהו לא ידע המין
האנושי כולו מאז החלו אבות אבותינו להלך על פני כוכב הלכת
זקופי קומה. אז, חשב לעצמו השטן, היה הרבה יותר פשוט
להכחידם...
- - -
- -
תוכלו לטעון כי הורדתי בדרגה, אך לשם ביצוע העבודה הדרושה
הייתי חייב לחזור לעיסוקי הקודם : ד"ר יצחק עזרא - מנהל המחלקה
לניתוחים תת אטומיים בבית החולים רמב"ם (רבי משה בן מימון -
אילו היה חי היום לבטח היה מצטרף גם הוא אלי) על חופו של הים
התיכון בחיפה. ביתי היה ממוקם על רצועת חוף קטנה ממש על גבול
הערים עתלית וחיפה. היתה זו למעשה עיר אחת כאשר רק כביש דו
מסלולי ממערב למזרח מסמן את הגבול הדמיוני בין הערים. רכשתי
לעצמי וילה נוחה על שפת הים כך שבסופי שבוע יכלו כל המסוקים
הבליסטיים של ידידי לחנות על חוף הים או לצוף על פני המים,
קשורים למזח קטן. קבוצת העבודה שלנו נפגשה תמיד אצלי. ככלות
הכל אני הייתי היו"ר ובית החולים רמב"ם היה המוביל בעולם כולו
בניתוחים ובפיתוח ומחקר של רפואה תת אטומית. לחלקם גרמו
הפגישות מעט אי נוחות בשל הפרשי השעות, אך מעולם לא קרה שמישהו
מעמיתיי החמיץ פגישה. הייתי צופה בהם במשקפת שדה פשוטה בשבת
בבוקר, סופר אותם ומנסה לנחש מי בעל המסוק הבליסטי שהופיע
במהירות עצומה מול עיני עכשיו. הם היו נופלים מהשמיים, פשוטו
כמשמעו. מדחף המסוק המוקשח והשרירי מאט את נפילתם עד לנחיתה
רכה על החוף. בעוזבם היו טסים מספר קילומטרים מערבה, אל תוך
הים והשמש השוקעת. אז היו מופעלות רקטות ההאצה הווקטוריות,
שרירי המדחף המלאכותיים הרפו את עצמם לבל יישברו הלהבים, אך
המשיכו להסתובב בכדי ליצור את צורת הקליע האווירודינמית שתקל
בעילוי המסוק כלפי מעלה עד לגובה כזה בו האטמוספירה לא קיימת
עוד וכדור הארץ מתחיל לסוב תחתיך במהירות. טיסה בליסטית קצרה
ודחיפה קלה למטה הביאו את האחרון שבהם אל ביתו, בצדו השני של
העולם, תוך שלוש שעות לכל היותר.
היה זה באותו סוף שבוע בו ערכנו כולנו את הבדיקה החודשית שלנו.
רק למתי מעט היה ציוד כזה בביתם - מנתח אוטומטי לזיהוי וטיפול
מיידי בגידולים תת אטומיים. אלא שהמכונות שברשותנו היו קצת
יותר מחוכמות ממה שהתקינו בכל בתי החולים. אצלנו אפשר היה
לאבחן את הגידול ולבחור ידנית מה לעשות איתו. בבתי החולים היה
המצב שונה. בגלל שגרתיות הטיפולים הללו נעשו המכונות הללו
עצמאיות ואוטומטיות לחלוטין. היו אחוזי טעויות מזעריים והיו
מקרים בהם נאלצנו להתערב ידנית, אך ככלל היה התהליך מתבצע
אוטומטית כחלק מהבדיקה השבועית שעבר כל אזרח כמעט על פני כדור
הארץ. גם מי שהיה "מרגיש" מזוהם היה יכול לגשת באופן חופשי
למכונה הקרובה לביתו בכל יום בשבוע ו"להיטהר" מחדש.
ברגע שנחתו כולם התחלנו בבדיקות ובניתוח התוצאות. לשם ביצוע
העבודה שלנו נזקנו למעט "רוע בסיסי" מסוג מסוים. את הגידולים
האחראים לכך השארנו בגופנו ואת השאר ניקינו. עשינו את החישובים
ביחד, כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. כולנו היינו וחלקנו
עודם מנהלי מחלקות ומעלה של ניתוחים תת אטומיים. לא ידעתי אז,
כפי שאין לי הערכה כיום לגבי מספרם, שישנם עוד אנשים אחרים
בעולם שקיבלו את אותו מסר שקיבלנו אנו והחלו לעבוד על הבעיה,
כל אחד בתחום עיסוקו. משרברבות ונגרות ועד הנדסת אלקטרוניקה
וכימיה. אנחנו, עד כמה שהדבר נשמע מוזר בתחילה, עבדנו על החלק
בחברה הנוגע לחקר החלל. בלעדינו, כל המאמצים שנעשו במישורים
האחרים היו מסתכמים באפס ! ואין אני מצהיר הצהרה כזאת בפניכם
סתם כך. אתם הוא דור העתיד של החברה שלנו ועליכם לזכור תמיד את
הכוכבים כ...
טוב, אני סוטה מהנושא, נחזור לעניין. ובכן, היה זה באותו סוף
שבוע גם שהחלטנו סופית על הוצאתה לפועל של התוכנית. משם היו
נדרשים אולי כמה תיקונים בדרך, אך חלקה הארי של התוכנית היה
מתוכנן לצאת אל הפועל במהלך השבוע הקרוב. גם באותו סוף שבוע,
שוב, הופיע אצלנו אותו "חיידק הכוכבים", כפי שקראנו לו בינינו,
והשיחה שלנו נסבה תמיד סביב הנושא הזה. מעולם לא הצלחנו לגלות
את מקור ה"זיהום" הזה. כל מה שהצלחנו לגלות הוא שאצל כולנו הוא
הופיע בערך באותה תקופה, למעשה במשך שבוע בודד אחד, ומשמעותו
היתה ידיעה מוזרה מאוד שחלקנו אף התנגד לה בכל תוקף לפני כן.
כולנו ידענו דבר אחד באופן וודאי : על המין האנושי נגזר לעזוב
את כדור הארץ, להמשיך הלאה אל הכוכבים הרחוקים. תפקידנו
וייעודנו על כוכב הלכת הזה מיצה את עצמו כמעט עד תום, ועתה
הגיעה השעה להפיץ את זרענו בין כל כוכבי השמיים, להמשיך הלאה
אל אופקים חדשים, לגלות ו... אבל אתם בטח כבר מכירים את כל זה
ואתם חושבים שבטח קצת נסחפתי. טוב, אולי, אבל ידענו שאם לא נצא
החוצה נגזר עלינו להתנוון שם, על חתיכת הסלע הזו אי שם במעמקי
החלל, אנחנו נכחד ! ואז המנצח האמיתי יהיה השטן בכבודו ובעצמו.
לבטח אין אחד בקרבכם המאמין שישנו דבר מה כזה המתקרא "שטן", אך
האמינו לי - קיים או לא קיים בעיניכם - אין דבר שיעשה אותו
מאושר יותר מלראות אותנו מתנוונים ושוקעים במקום אחד למשך כל
ימי חיינו.
תשאלו לבטח עתה מה הקשר שלי ושל עמיתיי לחקר החלל ואומר לכם
כרגע רק זאת : אנחנו היינו "המוח המניע את הכוח". עליכם לסלוח
לי על הצירוף המוזר הזה של המילים, אך היתה זו סיסמה ידועה
בימים עברו בחיל החימוש של צבא ההגנה לישראל בו שירתי. וכך גם
היינו וזה בדיוק מה שעשינו. הטכנולוגיה שבידינו אפשרה לנו לחמש
את החיילים שלנו והם בתורם, יצאו אל הקרב אליו לעולם ומעולם לא
היו מודעים.
החיילים שלי שירתו בשדה הקרב של המרכז לחקר החלל של המזרח
התיכון המאוחד. עתה, כאשר כמעט כל הרוע בעולם מוגר שאפו כל
מדינות המזרח התיכון - מאירן ועד מצריים, ישראל וערב הסעודית -
להיות מעצמה עולמית בתחום ההולך ומתפתח של חקר החלל. אלא שעמדה
בפניהם בעיה חמורה. לא רק במזרח התיכון אלא בסוכנויות החלל של
העולם כולו : במשך עשר השנים האחרונות לא שוגר אדם אחד לחלל
בעולם כולו ! מה הבעיה ? שאלו אז כולם האחד את השני. התקציב
ישנו, הטכנולוגיה קיימת ומתפתחת וישנם מתנדבים בשפע בעלי
כישורים וידע מתאימים לעמוד במשימות מעין אלו. אז מהי באמת
הבעיה ? שאלו כולם, ותירצו כל דחייה של טיסה מאוישת בתירוצים
שונים ומשונים, אך בתוך תוכם ידעו כולם מהי הסיבה האמיתית.
חמש שנים מחיינו נגזלו בתכנונים קפדניים של אופן הפעולה, בחירת
המועמדים ואופן הביצוע המדויק. עתה הגיע הרגע. היינו עשרים
ושלושה נשים וגברים ביחד, עשרה מאתנו הצליחו לשמור על נישואיהם
והשאר פשוט החליטו להתגרש בכדי להקדיש את עצמם לעבודה החשובה.
היה בהם מספיק "רוע" שבחרנו להשאיר עליהם בכדי לעשות את הפעולה
האכזרית הזו.
היה זה אחר הצהרים. רוח חמימה נשבה לה מן הים התיכון הלוהט של
סוף אוגוסט ואנחנו דננו בפרטים האחרונים של המבצע בפיקניק צנוע
על חוף הים החולי והזהוב. כל אחד קיבל רשימת שמות לידו. היתה
זו הרשימה הסופית, ממנה לא יהיו סטיות ואף לא תיקונים קלים. כל
האנשים ברשימה יטופלו עד סוף השבוע הבא לפי סדר שנקבע. כמות
הניתוחים שעמד כל אחד מאתנו לבצע באופן ידני במהלך השבוע הקרוב
נעה בין ארבעים לחמישים. הכל חייב היה להתבצע בסדר הנכון
ובתזמון הנכון. אסור לתת למרכז חלל אחד יתרון משמעותי על פניו
של רעהו במקום אחר בעולם.
הניתוחים הראשונים החלו מייד. ביום שבת בערב. העובדים הזוטרים
יותר הגיעו ראשונים, אך עדיין קיבל כל אחד מהם יחס אישי ואדיב
מצדי מתחילת התהליך ועד סופו. היה זה השבוע השנתי בו אנשים
מסוימים אלו, כפי שניתבנו את תזמון הניתוחים והבדיקות שלהם
במשך חמש שנים, נאלצו לבצע בדיקה וטיפול מקיף בידי רופא תת
אטומי מוסמך שיחליט ויראה האם ישנם גידולים מצטברים אותם
המכונה לא הצליחה לגלות. האנשים הבכירים יותר, אלו שלבסוף
החליטו את ההחלטות המכריעות הגיעו אלי לקראת סוף השבוע, לאחר
שהיו נתונים בלחץ בלתי מוסבר של פיקודיהם להוציא אדם לחלל,
ועברו גם הם את אותו תהליך קצר. ארבעה ימים של ציפייה מורטת
עצבים עברו ממועד הניתוח האחרון שביצע עמיתי שבהונולולו ועד
לשיגור המאויש הראשון מזה עשר שנים. ולא היה זה רק שיגור אחד.
במשך יומיים שוגרו לחלל חמישים ושלושה אנשים ביותר מעשרים
משימות נפרדות ! היה זה מבחינתו אות להצלחה בטוחה. כל מה שנותר
לעשות כעת היה לבצע את התיקונים הקטנים הדרושים מדי פעם, שנה
אחר שנה, עד שנצא אל הכוכבים ומשימתנו תוכתר בהצלחה.
"אני לא יודע מה מנע מבעדנו לשלוח אנשים לחלל באותה תקופה."
הודה בפני ראש סוכנות החלל של המזרח התיכון המאוחד. היה זה
כשהגיע אלי באחד הימים לבדיקה שנתית ושגרתית של זיהומים, "היה
זה," המשיך לאחר הפסקה קצרה, "כאילו פתאום אזרנו אומץ במשך
שבוע אחד, ואכן היה זה שבוע מוזר במיוחד," אמר וגיחך קלות,
"אני זוכר עדיין את פרצופו של המזכיר שלי כאשר נכנס למשרדי
והודיע לי כי יותר מעשרים איש מבקשים לראותני בדחיפות ! שאלתי
אותו באיזה עניין והוא ענה שכולם רוצים לומר לי דברים הנוגעים
לשיגורו של אדם לחלל. ואני שלחתי את כולם מעלי, ואמרתי למזכירי
שאין לי כרגע מצב רוח לבדיחות, עד כמה שכוונתם של האנשים הללו
היתה טובה."
"אני בטוח שלא התכוונו להרע לך בכל צורה שהיא." אמרתי אז בחיוך
מסופק לשמע תוצאות אמיתיות "מהשטח" של השפעות המבצע שלנו.
"כמובן שלא, אך בחיי, כאילו היתה זו תופעה שהכתה בעולם כולו
בבת אחת. החלטנו להוציא אל הפועל משימות שחלקן התעכבו במשך עשר
שנים תמימות. גם עמיתיי ביפן, ארצות הברית ורוסיה לא מבינים מה
בדיוק פגע בנו, אך כולנו מסכימים שהיה זה לטובה. רק הצרפתים,
השחצנים האלה, חושבים שהכל טבעי, שהגענו לנקודה מסוימת
בהתפתחות שלנו בו נגזר עלינו לצאת שוב לחלל. מילא, כל אחד
והפילוסופיות שלו."
"עדיין אינני מבין," ניסיתי להתגרות, לבדוק עד כמה תוצאות
הניתוח היו מוחלטות, "איך אתם יכולים לשלוח אדם לחלל כאשר
אינכם בטוחים שהם יחזרו בשלום. הרי אם ימותו בדרך זה יהפוך
אתכם ל..." ממש העמדתי פני מגמגם כשאמרתי את המילה, כאילו
אינני מסוגל כלל לבטא אותה, "רוצחים !" אמרתי לבסוף.
"אני חייב להודות שהעניין די מוזר," אמר אז ברוגע ובקור רוח,
"התופעה היתה קיימת רק בתחום הטיסה לחלל. הרי אנשים עדיין טסים
במטוסים, נוסעים במכוניות, רוכבים על אופניים ועושים עוד אי
אילו פעולות היכולות להיחשב "מסוכנות", אך מכיוון שהן טבעיות
הן אינן כאלה במחשבתנו. אולי הצרפתים צודקים בכל זאת. אני אדבר
אתם על הנושא בהזדמנות."
"ובזמן שאתה דיברת אני כבר סיימתי את ביצוע הניתוח...".
- - -
- -
"ספר לנו, פרופסור עזרא, מה אתה עושה כיום חוץ מההרצאות האלו
בכל כוכב וכוכב שאליו רק תצליח להגיע בימי חייך ?" שאל אותי
אחד הסטודנטים כשפניתי לארוז את חפצי וללכת. עצרתי לרגע והבטתי
בו. בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, שזוף ונועז, מביט אלי בחיוך
ומחכה לתשובה בקוצר רוח. כל מי שחשב לצאת איתי באותו רגע
התיישב שוב במקומו ברגע בו הנחתי את חפצי שוב על שולחן
ההרצאות.
"טוב," אמרתי, "מי שרוצה להישאר ולשמוע סיפור קצת מיסטי, ואני
יודע שרובכם לא יאמין לי, אז הרי לכם ההזדמנות..." הבטתי סביב,
בוחן את קהל שומעיי. כולם היו מרותקים, אף אחד לא זז ממקומו,
"יותר מעשרים וחמש שנים עברו מאז..." התחלתי.
- - -
- -
כשמזדמן לי אני צופה בטלסקופ רב עוצמה על השמש שפעם חיממה את
עורי והיום היא רק מסומנת במפות השמיים כננס צהוב ושמו "סול".
סביבו נע בעצלתיים כוכב לכת קטן ותכלכל מלא באנשים. אותו אינני
יכול לראות. הוא נמצא במרחק של יותר מתריסר שנות אור ממני וגם
אם היה קרוב יותר לא הייתי יכול לראותו בבירור.
סוף שבוע חמים ונעים בחיפה החדשה. לא כל עמיתיי לאותה קבוצה
היסטורית בחרו להגר דווקא לכאן, אך רובם באו בעקבותיי. היינו
עתה שלושה עשר במספר. שוב היתה לי וילה נחמדה על חוף ים שלא
היה חם כמו הים התיכון, אך לפחות לא קריר כמו האוקיינוס השקט.
בסופי שבוע הוחלפו המסוקים הבליסטיים בזוגות אופניים צבעוניים
שהתאספו כל פעם בבית אחר לאורך הרחוב השקט שלנו. עתה אנחנו רק
חבורה של זקנים הנפגשים בסופי שבוע לדיבורים על הא ועל דא,
להעביר חוויות מימי הזוהר שלנו על כדור הארץ, אי שם בעבר
הרחוק.
עבודתנו הסתיימה, אנחנו הטבענו את חותמנו על המין האנושי,
איזנו את הספרים במשך תקופה מסוימת ועתה הגיע תורם של הצעירים
והמוכשרים יותר - אתם - לאזן את הספרים במקומנו.
השטן חשב שניצח כאשר כולם עוד חשבו שהרוע מוגר מן העולם אחת
ולתמיד. השטן חשב שיוכל להביא את הקץ על ההתפתחות האנושית.
עתה, חשב, נגזר דינו של המין האנושי אחת ולתמיד - כליה ! אך אז
הופענו אנו - המאזנים - קראנו לעצמנו. יותר מדי טוב לב בעולם
לא יוביל אותנו לשום מקום מלבד אבדון מוחלט, כפי שגם רוע לב
במידה גדולה מדי ימיט עלינו גורל זהה. או אז למדנו את סוד
ההתנהגות האנושית ובאופן זה יכולנו לאזן בין הטוב לרע בעולם
כולו, או לפחות אצל אותם אנשים שקבעו את עתידו של המין האנושי
באותה תקופה. איזנו את כוחות הטוב והרע בעולם והקרבנו לשם כך
כחמש שנים מחיינו. את פירות עבודתנו אנו קוטפים גם עתה ועוד
נמשיך לקטוף במשך שנים רבות. אף אחד לא יבוא ויאמר לנו "תודה"
מפני שאף אחד לא מבין מה עשינו. עד היום, לכם יש את הכבוד
להיות הראשונים לשמוע את סיפורי, אף אחד גם לא ידע שמשהו בכלל
נעשה, שהיה איזשהו כוח שהניע את הכל מאחורי הקלעים.
- - -
- -
הסטודנט הצעיר רק משך בכתפיו ופנה ללכת. ממלמל משהו בדרך והרחש
עבר בקהל כולו עד שהגיע גם אלי.
"זקן משוגע..." הם אמרו. הצעירים תמיד יודעים הכל, מעטים מהם
יגיעו, אם בכלל, לשלב בחייהם בו ייזכרו בסיפור שלי ויבינו אותו
לא כמעשייה אלא כאמת לאמיתה. הקהל יצא ואני נשארתי לבד באולם
הריק מאדם. אני לא לבד, אלוהים והשטן נמצאים כאן איתי וברגע זה
שניהם צוחקים על הסטודנטים. אלוהים מפני שהוא יודע שהם יתפכחו
ביום מן הימים, השטן מפני שהוא בטוח שהם יישארו אטומים במשך כל
חייהם. ואלוהים צוחק פעמיים - פעם אחת על דברי הסטודנטים ופעם
נוספת על השטן...
- - -
- -
וכך ממשיך אלוהים לצחוק בלי סוף, אי שם ברומו של עולם. השטן,
כמו כל שטן טוב, כבר החל לחרוש מזימות ולתכנן את מהלכו הבא.
הוא עדיין לא נכנע. מסרב להאמין שהוא יציר אלוהים ולכן כלי
בידיו ולא ההפך, אך כנראה שכך אלוהים רוצה שיהיה וכך גם המצב
יישאר. שם למעלה נאבקים להם נציגינו - כוחות הטוב והרע -
אלוהים והשטן - נשמות הגהנום ונשמות גן העדן, אם המקומות הללו
קיימים בכלל. כל אחד מנסה להפתיע, לשלוף כל פעם קלף חדש
משרוולו, מנסה להטות את הכף לכיוונו שלו. וביניהם היינו אנחנו
- המאזנים - משרתיהם הצנועים על כוכב לכת נידח, מנסים ליצור
איזון בין הטוב והרע בעולם, תמיד מחכים ליום הבא בציפייה
דרוכה, לראות מה יטמון בחובו. מחכים ליום הבא, לשבוע הבא, לשנה
הבאה ומקווים... מחכים ומקווים רק לטוב. |
