היא עמדה שם, בצורתה המושלמת, יחידה בשטח לבן בוהק,
מושלמת עד כאב.
לו היבטת בה שוב היית רואה את קשת הצבעים שהשתקפה בעדה
כאילו העולם עמד מלכת, נועץ מבטו
מעריץ את הבורא על תובנה נסתרת.
לאחר אולי לא היתה "אומרת" מאומה
אך לי -
לי היא העבירה גל צמרמורת בחוט השידרה
עורי כברווז ועונג מיוחד פלש לגופי.
נשארתי עומד, מתענג על רגע של חסד
נושם באיטיות לבל אפריע מנוחתה
ידעתי שתחושות הן דבר חולף.
חורף עכשיו, קצת קריר
ואני מסרב לנוע.
לא קרן שמש בסביבה
אך שקט רוגע עוטף אותי.
הקרירות הכניעה והבנתי
עלי לנגב את טיפת הזעה
מחזי החשוף.


12.12.2001