מכירים את התחושה הזו שבסרט הזה כבר הייתם יותר מפעם אחת, אתם
יודעים מתי יהיה רגע ממש מקפיץ ומחכים לו אבל עדיין מכסים את
העיניים, יודעים מי ימות ראשון ויותר מהכול יודעים איך הסרט
הזה ייגמר. אז אני גם ראיתי את הסרט הזה, זה שאני נמצאת בו
כרגע, ראיתי אותו יותר מפעם אחת אבל אף פעם, בחיים, לא
השתתפתי בו ובטח לא הייתי אחת מהכוכבים, מקסימום נער מים
שמשקה את אלו שכבר מזיעים על הסט. נותנת עצה פה עצה שם.
אומרים שלכל אחד מגיעות בסופו של דבר "10 דקות של תהילה". אני
לא בטוחה במאה אחוזים אבל נראה לי ששלי הגיעו ממש עכשיו ואני
ממש מוכנה לוותר עליהן בלי היסוס - אף פעם לא רציתי ממש לשחק
בטלנובלה. לא מעוניינת באור הזרקורים הזה, הוא מבליט דברים
שאני מעדיפה להסתיר או אולי לעדן, חם לי מדי תחתיו וחוץ מזה
אני לא אוהבת שינויים אז אני מעדיפה להישאר בתפקיד נער המים.
ולמי שלא ממש עקב אחריי עד לכאן, עד לפני ארבעה חודשים החיים
שלי היו רגילים, הכול במקום ובזמן הנכון, אפילו יש אנשים שאני
מכירה שיגידו מושלמים. אנשים שמסביבי, שהיו בבעיות עם ההורים,
החבר או סתם חברה, היו מתייעצים איתי לגבי מה לעשות, מתי, אם
להחזיר אס-אמ-אס ועוד כל מיני החלטות גורליות כאלו או אחרות -
נער מים. אבל כמו שאמרתי, עכשיו אני על הבמה והאורות
המסנוורים האלה מכוונים עליי. אוקיי, הבנתי את הפרינציפ, חיי
הזוהר לא כאלו זוהרים, אפשר לצעוק "קאט!"
אני, כוכבת הסרט, לא ממש אישרתי את השתתפותי, והשחקן שלצידי
הוא בכלל אמן מסוג אחר, יותר עולם המוזיקה, חובש לפעמים את
כובע הבמאי ומתקן את הסצנות לפי טעמו. הלוקיישנים לא תמיד
אקזוטיים ובכלל, אם היו נותנים לי להיות הבמאית, הייתי מפסיקה
את ז'אנר המותחן והופכת לסרט אהבה מתוק ודביק על גבול הארוטי
אבל לך ותבין בנים. אה, ויש לי עוד הערה לגבי נערי המים הרבים
מדי שמתרוצצים על הסט - נמאסתם! כמה כמוכם יש? וכל אחד
והשיגעון שלו... אם הייתי יכולה הייתי שולחת לכמה מכם מכתבי
פיטורין ללא הודעה מראש. אם אין לכם משהו חכם להגיד אז עדיף
שתשתקו. רק שני שחקנים על הסט ואני לפחות נשארת צמאה.
לא, לא נתנו לי לקרוא את כל התסריט מתחילתו עד סופו - עובדים
פה המון על אלתורים, אומרים ששחקנים אמיתיים נמדדים שם ושנינו
לא בוגרים בית ספר למשחק.
מה שנשאר לי לקוות זה שהבמאי (שכפי שגם אמרתי הוא גם שחקן
בסרט הזה) יהיה באותו קו חשיבה שלי, דבר שהתקיים במשך הרבה
זמן, כמעט חמש שנים, שהתסריט ייגמר אצלנו אותו הדבר ושלא
יחליט לעשות דברים מסוכנים מדי כי אין לנו כפילים לפעלולים
מסוכנים, רק אני והוא פה על הסט הזה.
אומרים שסרטים אמריקאים דביקים הכי תופסים למרות שהם זולים
ומוכרים; אני רק מקווה שהביקורות על הסרט שלנו יהיו טובות כמו
הסוף. מי אמר שקלים חיי השחקנים?
בתקווה לחזור להיות נער מים בסרטים של אחרים ולככב רק בבית
שלי עם מי שאני אוהבת כל כך.