שיר אטיאס / סדוקה |
בתוך מראה שלמה.
בוהה בדמות המשתקפת
והוגה בכל מה שהיה.
הכל מת.
"את כבר לא חיה"
חושבת,
"את גוויה"
ורק העיניים נוצצות,
אך לא בתור סימן חיים,
אלא רק בגלל הדמעות,
העיקשות.
מסרבות לצאת החוצה,
שלא תיסדק גם הגאווה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|