מתי הרכבת תגיע כבר? [מסתכל בשעון] היא מאחרת כבר בחמש דקות
... ובחצי שעה ... ובשלוש שנים ... אבל, כשמחכים בתחנה שלנו,
הכל יכול לקרות. אתם נפגשתם עכשיו רק עם חלק קטן ממה שהיא
יכולה להציע. אנשים מצחיקים, אנשים מרגיזים, אנשים מוז'רים.
חלק מכם רצו בוודאי שהם ירדו כבר מהבמה, וחלק אחר לא יודע מה
הוא יעשה עכשיו בלעדיהם. ופתאום- הרכבת כבר לא חשובה יותר.
התחנה שלנו, אם תודו בכך ואם לאו, הפכה להיות חלק בלתי נפרד
מחייכם; ולו רק לשעה קלה. חלק מכם בוודאי חיכה כאן בקוצר רוח
לבואה הגואל של הרכבת, ואולי, יש חלק אחר - שכמונו, רוצה
להישאר בתחנה, ולקוות שהרכבת תמשיך לאחר... ולאחר...

ופתאום היא מגיעה. הקטר שלה מבריק, גדול ומרעיש. השריקה מגיעה
לאוזן, מתקרבת וכבר אי- אפשר להתעלם ממנה. הקרונות קוראים לנו
לעלות עליהם: הרכבת לא מחכה לאף אחד.
כבר עם רגל אחת בפנים, השנייה נשענת על הרציף. ועכשיו, רגע
לפני שאנחנו עולים על הרכבת שלנו, תנו לנו לעצור ולתת מבט
נוסף, מבט אחרון, בתחנה.
התחנה שלנו. [משתחווה]