[ילד עולה על הבמה בתנועות מטוס ועושה רעשים של מטוס ויריות]
ילד: אני אירה בכם.. פרררררר... פששששששש...
[רצה אחריו אישה עצבנית]
אמא: זרוליק... בוא הנה... אל תברח לי ככה בכל פעם שאני לא
מסתכלת.
ילד: אבל לא רציתי להפריע לך לפלרטט עם השוטר!
אמא: [מתעצבנת] איך אתה מדבר אל אמא שלך?! [פאוזה קצרה] וחוץ
מזה הוא היה פקח חנייה.
ילד: [מוציא זכוכית מגדלת מהכיס ומתחיל לשרוף נמלים - עושה
קולות של גיחגוך] אני אראה לכם מה זה!
אמא: זרוליק, תחכה פה, אני אלך לקנות לנו כרטיסים לרכבת של
12:00.
ילד: טוב אמא.
[האמא הולכת לקנלו]
אמא: שלום, אפשר כרטיס למבוגר וכרטיס לילד לרכבת של 12:00.
קנלו: סליחה?! [מצביע לכיוון השלט שעל הבוטקה]
אמא: טוב, סליחה. אז אולי תוכל לאמר לי היכן אני יכולה לקנות
כרטיסים.
קנלו: גבירתי, אני מנהל פה תחנה עמוסה. אין לי זמן בשביל...
[מושך את ה"ל"]
אמא: בשביל מה?
קנלו: בשביל... [שוב מושך]
אמא: בשביל?
קנלו: גבירתי את מעצבנת אותי. [חובט באגרופו בדלפק]
אמא: אוו... אני אוהבת גברים חזקים.
קנלו: מי?!
אמא: אתה...
קנלו: [מסמיק] טוב נו... אני הולך לחדר כושר הכי גדול שהיה
בזמנו.

[האם ממשיכה לפלרטט, הם ממשיכים לדבר, הילד רואה שאימו עסוקה.
הילד נעמד, מוציא מהכובע שלו ציגרטה ומדליק אותה עם הזכוכית
מגדלת. יש לו תנועות של מבוגר רודף שמלות. הוא ניגש אל נערה
שיושבת על הספסל, מתיישב לידה, שם עליה יד]
ילד: אז מה נשמע בובה? [תוך כדי ליטוף כתפה. הנערה תופסת לו את
היד ומעיפה אותו מכתפה] אני רואה שאת אוהבת לשחק אותה קשה
להשגה.
נערה: תעוף מפה ילד!
ילד: בובה, אני רואה שהתחלנו ברגל שמאל. תני לי להציג את
עצמי... אני [בחושניות, תוך כדי התקרבות] זזזז'אק טחטח, אבל כל
הבחורות קוראות לי [מחייך] ז'אק אווו, כן, זזז'אק טחטח.
נערה: [בזלזול] נו, ואיך אמא שלך קוראת לך?
ילד: אמא שלי מתה כשהייתי קטן. מאז אני עצמאי בשטח. [לוקח
שאכטה מהסיגריה. מוציא את העשן]
נערה: [משתעלת שיעול קטן] קח מפה את הדבר המגעיל הזה. אני לא
רוצה להפוך למעשנת פסיבית.
ילד: בחייך, תפסיקי להיות ילדה קטנה [לוקח עוד שאכטה ונושף לה
בפרצוף], אני יודע שזה עושה לך משהו.
נערה: כן. קוצר נשימה.
ילד: יש לי השפעה כזאת על נשים. [נצמד אליה, מניח לה יד על
הירך. מלטף. נערה בשוק] נו, אז אצלי או אצלך?
נערה: [דוחפת אותו] תעזוב אותי יא ילד מושתן.
ילד: מותק, הילד הזה יכול לתת לך מה שהרבה גברים לא יכולים
[עושה לה עיניים].
נערה: תתרחק ממני!
ילד: בסדר בובה, בלי לחץ. [מתרחק] אם את רוצה שאני אחזור, רק
תעשי לי את ה.. מבט.
נערה: אהה. [הילד מתרחק. יושב ובוהה בנערה בלי להפסיק. היא לא
מסתכלת עליו]
ילד: [משתעל. בהתחלה בקטן, אחר כך מתגבר, בסוף כמעט נחנק]
נערה: אתה בסדר?
ילד: [מזנק עליה] ידעתי שעוד תחזרי על ארבע.
[מטפס עליה. אחרי כמה שניות...]
אמא: זרוליק, איפה אתה?
ילד: שיט! [יורד מהנערה. נעמד, שם את הכובע בחזרה ואז מגלה
שהוא עם הסיגריה ביד, דוחף אותה לפה של הבחורה. חוזר להיות
ילד]
נערה: [משתעלת]
ילד: [אמא מתקרבת. הוא עושה עצמו לא יודע שהיא באה] אמרתי לך
שזה לא בריא לעשן. [רואה את האמא. מחבק אותה] אמא תראי! היא
מעשנת. איייייכס. אמרתי לה מה שסיפרת לי איך זה לא בריא לעשן.
[נקטע]
נערה: [קוטעת אותו] אתה זה ששמת לי אותה [נקטעת]
ילד: [קוטע] אמא, אמא! היא אמרה שהיא רוצה לעשות אותי מעשן
פסימי! היא רשעית!
אמא: [מתרגזת עליה] יש לך חוצפה! לפתות ילדים תמימים למעגל
שאין ממנו יציאה [סוטרת לה]
נערה: [לילד] אמא שלך? חשבתי שהיא מתה.
אמא: [צורחת] מה?! תקשיבי לי עכשיו, ותקשיבי לי טוב. את, את,
את... זרוליק!!! בוא נלך [מושכת אותו ביד. כשהיא מסתכלת קדימה
הוא מסתובב לנערה ועושה לה תנועה של "תתקשרי אלי". נערה מתחילה
לבכות אחרי שהאמא צועקת עליה, קמה והולכת עכשיו].

[האמא והילד עומדים ליד הפסים. אחרי כמה זמן שהאמא עומדת
עצבנית]
ילד: אמא... אני צמא... אמא...
אמא: קח, קח... [נותנת לו בקבוק]
[נכנסות שתי נערות ומתיישבות על הספסל, איפה שישבה הנערה
קודם]
ילד: [מנסה לפתוח ולא מצליח] אמא... תפתחי לי... [האמא פותחת,
מוציאה לו קש מהתיק שלה] אבל אמא... זה קש צהוב... אני אוהב
כחול...
אמא: אין כחול! אין יותר אף כחול בעולם.
ילד: [מתחיל לבכות בכי מרורים] אני רוצה קשי כחולי! קשי כחולי!

אמא: [מסתכלת סביב. כולם מסתכלים עליה] זרוליק! כולם מסתכלים.
די כבר. אני אקנה לך כחול מחר.
ילד: טוב. [שותה עם רעש]
[פאוזה] [הילד עושה סימנים של צריך להשתין]
ילד: אמא... אמא... אני צריך פיפי...
אמא: שוב? רק עשית. תתאפק קצת.
ילד: אבל אמא... אני צריך עכשיו...
אמא: תלך לשרותים. אבל תמהר שלא נפספס את הרכבת.

[הילד הולך. הופך לולנטינו. הבנות שמות לב אליו ואז מתחילות
לדבר]
זהבית: אז את שומעת, אז מה הוא עשה לי?
כספית: אז מה עשית לו?
זהבית: אז עשיתי לו, כאילו, אז... עשיתי לו, למה מה?
כספית: ויי. אז מה הוא עשה לך?
זהבית: אז הוא עושה לי, למה מי?
כספית: ויי.
זהבית: אז עשיתי לו, כאילו, תוריד ת'יד.
כספית: ויי.

[ילד נדחק בין הבנות החביבות. מניח את הידיים על הכתפיים
שלהן]
ילד: אהלן בנות!
זהבית: ראית מה הוא עשה לי?
כספית: אז מה עשית לו?
זהבית: אז עשיתי לו, כאילו, [לילד] תוריד ת'יד.
כספית: ויי.
ילד: [מוריד ת'יד מזהבית. לכספית] מה העניינים בובה? אני...
זזזז'אק.
כספית: ויי. ראית מה עשה לי?
ילד: [לשתיהן] נו, אז איפה החברים שלכן?
זהבית: מה זה?
ילד: החברים שלכם.
כספית: אין לנו חבר.
זהבית: יא מטומטמת, אומרים, אין לנו חברים.
ילד: [בהפתעה מלאכותית] לא יכול להיות.
כספית: ויי. אתה קורא לי שקרנית?
ילד: מה פתאום. פשוט לא יכול להיות ששתי בנות יפות וחכמות
כמוכן רווקות.
זהבית: ויי. יש לי רכבות בגרביונים?
כספית: לא יא אהבלה. הוא התכוון שאנחנו מעשנות כמו קטר.
זהבית: אהה.
ילד: אל תדאגו. יש מספיק זזזזז'אק בשביל שתיכן. [בינתיים
מוציאות סיגריה. הוא מדליק להן אותן עם הזכוכית מגדלת]
כספית: ויי. איפה מצאת מצית כזאת?
זהבית: יא מטומטמת. זה עיי-טק.
כספית: אהה. את מה זה חכמה.
ילד: נו, אז מה אתן אומרות בנות, אצלי או אצלכן?
זהבית: אה... אנחנו לא גרות ביחד.
ילד: אהה. אתן רוצות כל אחת לחוד.
כספית: מה זה חוד?
זהבית: זה כזה... זה... לא חשוב, את גם ככה לא תביני.
כספית: זה כמו אינטלניגנציה?
זהבית: לא. זה כמו... לא חשוב, את לא תביני, אני אומרת לך.
כספית: למה מה את חושבת שאת?
[הילד תוך כדי השיחה מאבד עניין. קם וחוזר אל אמא שלו. אחרי
שהוא מתרחק]
זהבית: [מתנשפת] תגידי, את בטוחה שככה תופסים בחורים?
כספית: כן, כן. בת-דודה שלי התחתנה ככה.
זהבית: מה, היא עשתה את עצמה כזאת מטומטמת?
כספית: לא, היא באמת מטומטמת. אבל חשבתי... נו, את יודעת גברים
מרגישים מאוימים מנשים יותר אינטליגנטיות מהם.
זהבית: מה שנכון. קראתי ב"סיינטיפיק אמריקן" שיש ממש הורמון
גברי ספציפי שיוצר את ההרגשה הפרטיקולרית הזאת.

[דועכות. המרכז חוזר לילד ולאמא. הילד ממשיך לשרוף נמלים]
ילד: אמא...
אמא: מה?
ילד: אמא...
אמא: מה?!
ילד: משעמם לי...
אמא: מה לעשות.
ילד: אמא...
אמא: מה?!?!?
ילד: משעמם לי...
אמא: טוב. אז לך תקנה עיתון.
ילד: יששש! [נותנת לו כסף. הילד מדלג אל הילד מוכר עיתונים]

ילדע: רק היום, רק היום! הבורסה נפלה, אנשים קופצים מהגג!
ילד: [הופך לגבר. מדליק סיגריה] ילד, תביא לי עיתון.
ילדע: [בשוק]
ילד: קדימה ילד, אין לי את כל היום בשבילך. אם היית בחורה, זה
היה סיפור אחר. אבל אתה לא.
ילדע: [בשוק]
ילד: מה הסיפור שלך? תן לי עיתון אחד.
ילדע: [בשוק]
ילד: אתה לא מבין עברית? Bring me one newspaper.
ילדע: [בשוק טוטאלי]
ילד: טוב, טוב. הבנתי את הקטע. [חוזר להיות ילד] אפ... אפ...
אפשר אחד כזה?
ילדע: יאללה ילד, לך מפה.
ילד: אבל אמא רוצה שאני אקנה לה עיתון.
ילדע: אתה יודע שצריך לשלם על זה.
ילד: יש לי כסף. [מוציא מטבעות מהכיס] יש לי אחד זהב, ואחד
מכסף, ואחד גם זהב וגם כסף [צוחק]. איזה אתה רוצה?
ילדע: את הזהב עם הכסף.
ילד: לא רוצה. אני מוכן לעשות החלפות.
ילדע: תביא לי כבר ת'כסף.
ילד: טוב, טוב. [חוזר להיות גבר. נותן לו עשר אגורות] קח, קח.
[חוטף עיתון]
ילדע: תחזיר את זה! אתה לא שילמת!
ילד: תכריח אותי.
ילדע: [מקפל שרוולים] בוא, נראה מה אתה שווה.
ילד: [עושה תנועות איגרוף] בוא, בוא.
[הולכים מכות. כשהילד רואה שהוא מפסיד הוא מתחיל לצעוק]
ילד: אמא! אמא! [האמא באה בריצה]
אמא: [מפרידה ותופסת את שני הילדים ילד ביד] מה קורה פה?
ילד: [מייבב] אמא... הוא הרביץ לי...
אמא: אין לך בושה, הא? הוא קטן ממך באיזה שלוש שנים. אתה לא
מתבייש? [סוטרת לו. לילד] בוא זרוליק, הולכים. [ילד העיתונים
מתחיל לבכות]

[האמא והילד מחכים ליד הפסים]
ילד: אמא... מתי מגיעה הרכבת?
אמא: עוד שעה.
ילד: אמא... מתי מגיעה הרכבת?
אמא: עוד דקה.
ילד: אמא... מתי מגיעה הרכבת?
אמא: כבר הייתה צריכה להגיע.
מודיעין: טודו. קנלו מודיעין. אנו מצטערים להודיעכם שהרכבת של
שעה 12:00 לא תגיע מחמת הספק. עם הנוסעים הסליחה. ספרי חוק
ומשפט ניתן לרכוש בחנות המזכרות עד שעה 12:00. תודה.