עוד יום התחיל, היא כהרגלה קמה בשעה מוקדמת, מתקלחת מתלבשת
וכמובן ששמה איפור, בדיקה אחרונה במראה, לראות שהמסיכה דבוקה
טוב לפנים, העיניים, אסור להם להביע כאב, נועלת נעליים ויוצאת.

עוד יום התחיל, הולכת לקיוסק קונה סיגריות, למרות שאין לה כסף
לא תתפשר ותקנה את היקרות ביותר, ממשיכה בעינטוזים של התחת,
כמה מבטים, כמה שריקות, הנה התחיל עוד יום, מעורב בקצת רע וקצת
טוב.

היא מגיעה לעבודה, נכנסת בחיוך מאוזן לאוזן, תקרוץ לאחד תנשק
את השני, אסור לפספס שום הזדמנות.. הכל שמור למקרה של בדידות.
האושר על המסכה, הקרעים בליבה, הנה מתחיל עוד יום מסיבה לא
ברורה.

היא יושבת קצת במשרד, עוזרת לבוס בכמה דברים, מדברת בטלפון עם
קצת יותר מידי פלירטוטים, "הכל אצלי בסדר, לא יכול להיות יותר
מושלם".

מגיעה ההפסקה, סביבה כל הבנים, צוחקים קצת, הרבה נוגעים והיא
מאושרת, או אולי פגועה, שכחה מה זה רגש, פעם ידעה מה זאת אהבה.
וההוא גורר אותה, זה שחייבים להתייחס אליו בבוקר, המשרד דיי
שומם,
ואני צריכה קצת חום ומגע, אז למה לא ללכת, למה לא לעשות את מה
שהוא רצה.

ההפסקה נגמרת, היא יושבת במשרד מאושרת, פגועה, פצועה אנושות,
מדממת בלב ובלתי נראית, מאושרת, הכל אצלה מושלם...
הגיע 17:00 העבודה הסתיימה, עוד הצצה מהירה למראה, לתקן
בפינות,
"כן הכל נראה תקין, פנים יפות, מכוסות מרגש" מותחת חיוך יוצאת
מהמשרד, קריצה לזה נשיקה לזה, עוד ליטוף אחד.

מסופקת.

הולכת לבית, צביטה בתחת, מבט לחזה כמה שריקות, והיא מאושרת,
היא הרי שווה, מה יותר מזה צריך? מה עוד את רוצה?
מגיעה לבית, לרוץ מהר להתקלח, לשטוף את הזוהמה מהגוף, לשטוף את
ההשפלה את הליכלוך, לשטוף את המסיכה, לשטוף את המחשבות, היא
יכולה לבלות שם שעות!
הגיע ערב, המכנס הכי צמוד, חולצה מרמזת ושוב חיוך עצוב, בודקים
את המסיכה, מהר הוא מחכה לי.
שוב העינטוזים, החיוך המפתה, נשיקה קלילה מלטפת, איפה הפעם
נבלה? אליו או למלון? אולי לאיזה חוף, הם נשארים במכונית באיזה
חור מבודד, הוא לא מחכה ולא מתמהמה, ישר שולח יד, המכנס נפתח
והחולצה יורדת, הוא נהנה והיא מספקת, "שיגמור כבר ונלך" כי
אף פעם זה לא הייה בשבילה,
זה פשוט תפקידה בעולם, לשמש כצעצוע, להיות כ"כ טובה, כ"כ
מושלמת, כ"כ עדינה, לספק כל רגש, להקשיב לכל טענה,לספק כל
פינה,
ולא להבין, לא להיות אמיתית, לא לטעות, לא להרגיש, לא לדרוש,
להסתפק במעט הזה, להכחיש.

ושוב אותה מקלחת, שכבר כואב לעשות, נכנסת למיטה מתחילה לתהות,
"אני מן סוג של זונה, רק שום פיצוי אני לא מקבלת, אני לא מבינה
למה אני נשארת".
הדמעות זולגות, החברים לא מתארים, גם לה יש רגשות, היתם
מאמינים?!
עוד יום התחיל, היא כהרגלה קמה בשעה מוקדמת, מתקלחת מתלבשת
וכמובן ששמה איפור, בדיקה אחרונה במראה, לראות שהמסיכה דבוקה
טוב לפנים, העיניים, אסור להם להביע כאב, נועלת נעליים ויוצאת.

והאור נכבה...