ציירה לו הכול במילים,
דברים פשוטים,
הופכים מסובכים.

נתנה לו הכל בנשיקות,
שפתיה החושקות בו, ועיניה העצומות.

ולקבל לא רצתה.

אם הייתה מתעצבנת, היה זה קורה אחת לשנה.
אשת ברזל הייתה, אבל עדינה בצורה מופלאה.

הכול חלום
היה בהתחלה,
והיא אמיתית ואוהב אותה.

הל במילים ציירה,
ואת דמיוני שלטה אופוריה.

ושפתיה אינן קראו לי,
ועיניה מביטות בי.

ולקבל ממני לא רצתה
ולתת אינה ביקשה.

והיא אמיתית,
אשר יהיה אשר, (הוא שהוא אני)
אוהב אותה.

(משירה על האקסית ראשונה )