[אומבו נכנס לתחנה, עם שלט גדול לאמור "אומבודסמן". מתיישב ליד
גדעון שקורא עיתון. נראה רציני מאוד. מסתכל אנה ואנה, בעיתון
של גדעון, על גדעון עצמו.]

אומבו: [כהפתעה] הכל בסדר?
גדעון: [מרים עיניים] סליחה?
אומבו: הכל בסדר?
גדעון: כן, אני מניח.
אומבו: מניח?
גדעון: מניח.
אומבו: לא שאלתי אם אתה מניח שהכל בסדר. שאלתי אם הכל בסדר.
גדעון: [קצת נרגז] הכל בסדר, כן.
אומבו: [מכשיל] אתה מניח?
גדעון: לא, לא מניח. הכל בסדר. תודה.
אומבו: [מהנהן בשביעות רצון, מסתובב. גדעון חוזר לעיתון]
[פאוזה]
אומבו: בטוח?
גדעון: [מוריד עיתון] הא?
אומבו: שאלתי אם אתה בטוח.
גדעון: בטוח...?
אומבו: שהכל בסדר?
גדעון: [בחשדנות] כן, כן. אני בטוח. תודה שאתה שואל.
אומבו: בבקשה. הרי זה התפקיד שלי.
[גדעון חוזר לעיתון]
אומבו: אמרתי "בבקשה, הרי זה התפקיד שלי".
גדעון: [מוריד עיתון]  אה. [חוזר לעיתון]
[פאוזה]
אומבו: לא מעניין אותך מה התפקיד שלי?
גדעון: [עיתון וחלילה] לשאול אם הכל בסדר, לא?
אומבו: למה אתה עונה לי בשאלה? כל הזמן לתחמן, כל הזמן לסבך.
נשבר לי ממכם, כולכם! שאלתי שאלה פשוטה, תענה לי תשובה פשוטה!
מעניין אותך מה התפקיד שלי, כן או לא?
גדעון: [ללא היסוס] לא. [חוזר לעיתון]
אומבו: [נרתע מעט. פאוזה.] אז הכל בסדר? אין לך תלונות?
גדעון: שאלת את זה כבר.
אומבו: אתה לא מבין. זה רמז.
גדעון: [מהנהן בהבנה מעושה] אה! [חוזר לעיתון]
אומבו: [מצביע על השלט שעליו בגאווה. שם לב שגדעון לא מסתכל,
דוחק בו במרפקו, ואז מצביע על השלט שוב]
גדעון: [קורא] אומ-בודס-מן. [בהשתתפות מעושה] יופי לך. [חוזר
לעיתון]
אומבו: [רוכן אליו כממתיק סוד] אני אומבודסמן.
גדעון: קראתי, תודה.
אומבו: אתה לא.
גדעון: נוח לי ככה, תודה.
אומבו: שקרן. [פאוזה] אתה בכלל יודע מה זה?
גדעון: מה?
אומבו: אתה יודע מה זה אומבודסמן?
גדעון: משהו באזרחות, לא?
אומבו: שוב אתה עונה לי בשאלה. [מניע ראשו באכזבה] אומבודסמן
זה נציב תלונות הציבור. זה בא מדנית.
גדעון: אה. ואוו. נשמע מרשים.
אומבו: תודה, גם אתה.
גדעון: [חוזר לעיתון. פאוזה]
אומבו: אז הכל בסדר?
גדעון: כן, נו.
אומבו: טיפ-טופ?
גדעון: כן.
אומבו: שום תלונות? בכלל?
גדעון: כלום.
אומבו: בעיתון, משהו? לא?
גדעון: לא, הכל יופי.
אומבו: הכל יופי? הכל יופי? תסתכל על זה! איך אתה יכול להגיד
שהכל יופי? מה זה? [מצביע לעיתון]
גדעון: זה מודעת אבל. רמי לוינשטיין נפטר מקפאון בשתן.
אומבו: נו?
גדעון: מה נו?
אומבו: זה לא מפריע לך?
גדעון: [מושך בכתפיו] לא.
אומבו: ככה? אנשים מתים ולא אכפת לך? זה לא משחק, בחור, זה
עניין של חיים ומוות! אנשים מתים שם! מתים! שם! [פאוזה] אנשים!
[פאוזה] מתים! [פאוזה] אתה באמת רוצה להגיד לי שזה לא מפריע
לך?
גדעון: טוב, אולי קצת, הקונספט של מוות, וסוף, והכל, אבל...
אומבו: [מאושר] אה, מצוין. מה שמך בבקשה?
גדעון: מה?
אומבו: הכל אני צריך להגיד פעמיים? שאלתי - איך קוראים לך?
גדעון: גדעון.
אומבו: גדעון מה?
גדעון: גדעון  דום.
אומבו: והתלונה שלך... [כמו גננת]
גדעון: נו, הקונספט של סוף...
אומבו: [מוציא פנקס ברוב רושם ורושם] "גדעון דום, מפריע לו
הקונספט של סוף." נהדר. בוא איתי למנהל התחנה ונפתור לך את
הבעיה.
גדעון: אוי, עזוב, נו.
אומבו: סליחה?
גדעון: עזוב. אין לי כוח.
אומבו: אין לך כוח?
גדעון: אין לי כוח. אני רק רוצה לקרוא עיתון בשקט.
אומבו: אה, טוב, אז, אה... תקרא. עיתון. אני לא אפריע לך.
[פאוזה] אם אני אפריע לך סתם תהיה לי יותר עבודה. לא ככה? [זז
כסא אחד, משאיר רווח בין גדעון ועצמו]
גדעון: [מושך כתפיים וחוזר לעיתון]
[נכנס מישה. הוא קטוע-יד, ורוסי מאוד. נראה כועס משהו]
מישה: [לגדעון] סליחה.
גדעון: [מרים עיניים] אה?
מישה: איפה פה אני ליתלונן?
גדעון: מה?
מישה: ליתלונן, ליתלונן. איפה?
גדעון: תנסה את האומבודסמן. תעשה לו את היום.
מישה: איפה?
גדעון: אצל האומבודסמן. [מצביע]
מישה: [לא מבין] לא מבין. [פאוזה] אומבודסמן?
גדעון: אומבודסמן.
מישה: אה. [מתיישב. אומבודסמן, שהקשיב כל העת לשיחה, מוציא
לורד מהכיס ורושם על השלט שלו "אומבודסמן" באותיות קיריליות.
אחר כך דוחק במישה במרפקו ומצביע על השלט]
מישה: [קורא] אתה אומבודסמן?
אומבו: בהחלט. במה אפשר לעזור לך?
מישה: אני רוצה מיתלונן.
אומבו: נהדר. [מוציא את פנקסו] מה שמך בבקשה?
מישה: מיכאיל חלמלוב. אתה יכול קורא לי מישה.
אומבו: טוב, מישה. ספר לי מה הבעיה.
מישה: זה ככה. אני יש לי חבר ולדימיר, אנחנו למדנו גן חובה
ביחד. עכשיו, חבר ולדימיר הוא נוסע לסטלינגרד. הוא נוסע
לסטלינגרד, אני בא לגיד שלום. עכשיו, חבר ולדימיר עולה על
רכבת, אני מכניס יד שלי דרך חלום, להיות לוחץ לו יד. כן? כן.
עכשיו, פ-תאום, רכבת מתחיל נוסעת, וחופסה, פתאום נגמר לי חלום.

אומבו: נגמר החלון?
מישה: נגמר חלום ויד שלי עוד שמה. [מצביע על ידו הקטועה].
אומבו: אני מבין. [מוציא את פנקסו ורושם ברוב רושם]: "מישה
חלמלוב, נגמר לו החלון". טוב, מישה, בוא איתי למנהל התחנה
ונפטור לך את הבעיה.
מישה: אני כועס מוד!
אומבו: כן, אני מבין מישה. בוא איתי למנהל התחנה ונפטור לך את
הבעיה.
מישה: אני כועס מוד מוד! אני רוצה מדברת עם מנהל!
אומבו: אין בעיה. בוא איתי בבקשה.
[מישה, זעוף משהו, קם מהספסל ואיתו אומבו. נכנסים.]
מישה: אתה מנהל?
קנלו: [מסתכל על הדלת לרגע, ואז על מישה, ואז על הקיר, ואז שוב
על מישה] מי שואל?
אומבו: זה מישה חלמלוב. נגמר לו החלון.
קנלו: מה?
מישה: אני מכנסת יד שלי לחלון של רכבת וחופסה, פתאום נגמר לי
חלון. [מצביע על היד הקטועה] אני כועס מוד מוד!
קנלו: כמובן, אדוני. כמובן. חברת קנלו רכבות תטפל בבעיה מיד.
רק אמור דבר אחד  -  מדובר באיזו יד? [מגחך למשחק המילים של
עצמו]
מישה: יד זאת! [מרוגז]
אומבו: [מסתכל על מישה מכל הצדדים, בוחן את היד הקטועה] ימין,
אדוני.
קנלו: אבל זו יד שמאל.
אומבו: ימין שלך, אדוני.
קנלו: כמובן, כמובן. יד ימין. וזה נגרם כתוצאה מתקלה באחת
הרכבות שלנו?
מישה: כן! זאת רכבת מסטלינגרד לרושלים.
קנלו: דקה אחת, ברשותך, אדון חלמלוב. [לוחץ על האינטרקום שעל
השולחן] רונית?
רונית: [עם מבטא אמהרי כבד] שלום?
קנלו: תעשי לי טובה, רונית. תקשיבי  -
רונית: אני לא מאבינה אותך.
קנלו: אין לי זמן למשחקים שלך עכשיו רונית. תבדקי במחסן  -
רונית: אני לא מאבינה. מה אתה רוצה?
קנלו: די עם זה, רונית, באמת, אני מאוד עסוק עכשיו.
רונית: המנהל-מאוד-עסוק-עכשיו-אי-אפשר-לדבר-איתו.
קנלו: [בשקט מחושב] אני רוצה להזכיר לך, רונית, שאני חתום על
תלוש המשכורת שלך.
[פאוזה]
רונית: [המבטא נעלם] כן, מר קנלו? במה אני יכולה לעזור לך?
קנלו: בסוף את תמיד מוותרת, רונית. זה מה שאני אוהב אצלך.
תבדקי בבקשה אם יש לנו עוד ידיים במחסן, בסדר? תראי אם את
מוצאת שם יד ימין.
רונית: אין.
קנלו: כבר הספקת לבדוק במחסן?
רונית: אני מדברת מהמחסן, מר קנלו. אתה אמרת שאין תקציב, כמו
שאתה בטח זוכר, ובגלל זה המחסן שלנו הוא גם המזכירות
והמודיעין. והקפיטריה. אתה אמרת שזה חוסך בעלויות של
האינטרקום, אם אני לא טועה.
קנלו: כמובן, כמובן, [מגחך גיחוך מעושה] ובכן, תודה רבה לך,
רונית. [מנתק אותה] ראה, אני מצטער, מר...
מישה: חלמלוב.
קנלו: מר חלמלוב, אבל אין לנו כרגע ידיים במחסן. אני מניח
שאפשר לומר שאנו מצויים באוזלת יד. [מגחך] אבל אל דאגה, קנלו
דואג ללקוחות שלו! תיכף נסדר לך יד  -  כמו חדשה.
מישה: [רוטן משהו ברוסית שנשמע כמו שביעות רצון]
קנלו: [באינטרקום] רונית, תשיגי לי בבקשה את אילנית מהזמנות.
רונית: [צועקת] אי-ל-נית!
אילנית: אלו?
קנלו: אילנית, חומד שלי, תתקשרי בבקשה לשגר-פגר  -  המספר שלהם
על המקרר, אם אני לא טועה  -  ותגידי להם שישלחו לכאן איזו
גופה. ושתהיה חדשה. את רושמת?
אילנית: גופה חדשה?
קנלו: כן.
אילנית: לשגר פגר, גופה חדשה. רשמתי. למתי אתה רוצה את זה?
קנלו: כמה שיותר מהר. [מנתק אותה] מר חלמלוב, אל דאגה. העניין
טופל ובהקדם האפשרי תקבל עוד יד. יד שנייה, אם תואיל.
מישה: תדה רבה. עכשיו אני יכול חוזרת הביתה.
קנלו: נהדר. [מושיט לו יד ללחוץ] להתראות!
מישה: [חסר יד]
קנלו: אה, כמובן. כמה חסר רגישות מצדי. ובכן, להתראות! [מגיש
לו ללחיצה את יד שמאל]

מוד': טודו קנלו מודיעין. מיכאיל חלמלוב, מר מיכאיל חלמלוב,
חבר ולדימיר מחכה לך על ספסל. מר מיכאיל חלמלוב, חבר ולדימיר
מחכה לך על ספסל. על הספסל.
מישה: [מביט לעבר הרמקול, אחר כך לספסל] חבר ולדימיר!
קנלו: אהה!!! אה... אמ... טוב, אז להתראות. [מנופף לו עם היד
שהושיט ללחיצה]
[מישה וחבר ולדימיר נפגשים, מתחבקים, יוצאים]
אומבו: כל הכבוד, אדוני. טיפלת בעניין ביד רמה. [שניהם מגחכים,
אומבו יוצא]
קנלו: הו, כמה אני נהנה לנהל את התחנה הזו. כל בעיה שצצה,
נפתרת במחי יד. כמה טוב שיש לי אומבודסמן. [צועק] תסגור את
הדלת אחריך!
אומבו: [ניגש לדלת מבחוץ, פותח אותה וסוגר. רושם בפנקסו:]
"מקסימיליאן קנלו, דלת." עוד תלונה שנפתרה  -  בזכותי! [יוצא]