ארבל הכרמלי / לחוש שיאי התענוגות |
פנייך כשמש היו זוהרים,
שפתותייך כירח בהתהוותו,
עיניך היו קורצות ככוכבי אביב,
ידייך כמשוט אותי חובקות;
מפלסות דרכן אל גופי
הצופן בחובו לב שאוהב אהובתו.
שדייך נרעשים מאהבתך הלוהטת
ומייחלים לראשי השוקק
שמלהט האהבה הבלתי- מתפשרת -
הוא ממש מתפוקק,
מצפה את לחרב תאוותי שתצא מנדנה,
תחצה גבולות,
תצא מדעתה
לחוש את שיאי התענוגות.
28/08/06 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|