יש הרגשה של חורף אחרון,
הרגשה שאחרי הגשם אני אשטף,
אתנקז עם כל הלכלוך והזוהמה,
לפתחי הביוב שבשולי הכביש.

יש תמונות שעוברות לי בראש,
כמו חתול שחופר את הקבר למותו,
כמו יעל, אהבתי, עוד מימיי התיכון,
כמו אני מתרסק על אופנוע ביום של סופה.

זה לא שמפחיד אותי למות צעיר,
כמו שמפחיד אותי למות בלי תכלית,
ללכת בלי להשאיר חותם,
להיעלם כאילו לא הייתי כאן מעולם.

להיות עוד שם בסטטיסטיקות,
של תאונות הדרכים, חיילים הרוגים,
פיגועים, ויכוחים מיותרים, חולים סופניים, אנשים רעבים, אנשים
בלי בתים, אנשים
בודדים, אנשים...

אולי זאת העיר שמריחה מסירחון,
אולי זאת העבודה שחונקת וגורמת לריקבון,
אולי זאת סתם תקופה של עייפות ודיכאון.