עלה אחד בודד נושר לו מעץ החלומות
שביב תקווה בצורת ענן מתאדה לו משמי דמעות
חלום שבור שמחפש מרפא אבל לא יודע אצל מי
ומכל התקוות הכי שבורות, הכי שבורה זו אני.
מתוך מבט קורע לב שאיננו מכוון אלי
מציץ לו אור קטן חלש שמהבהב לו כל חיי
מתוך הלב הקר תמידית, שמנופץ לרסיסי אבק
יורד לו גשם, שכמו תמיד, יהפוך לקרח דק.
כמו בכל יום שבור שמתאחה לו אם הזמן העובר
רק הכאב שנטוע בלב הקר תמיד אלי חוזר
מכל מה שנגמר ולא ישוב גם אם חפצה הנפש,
כל יום, חוזרות אלי אכזבות נשכחות וממשיכות לחפש את הפשר
לאותו הרגע,
לאותו הצער,
לאותו הבכי,
לאותו הפער,
אבל אף פעם לא מוצאות תשובה.
|
