ערב ערב אני יושב על הכסא בגינה
ומנסה להבין לאן פני מועדות
מייגעות המחשבות את מוחי הקודר
רוצה כל כך למצוא מנוחה ואייה

בלילות אני לא יושן כלל
ומוחי טרוד במחשבות המעיקות
נקרע בין החלטות כוזבות של אושר רגעי
פוסל אותן למרות שקורצות לי
יודע שאין מנוס מההחלטה הסופית
למה אני לא יכול מהחיים קצת ליהנות

עוד יום עובר ואני את עצמי מאבד
ואין מנוח לראשי המסתחרר
משתדל להרגיע ולייצב את המחשבה
רק שינה תעזור אך היא רחוקה

בוהה בעצים ופרחים שבגינה
ותוהה איך זה להיות כמותם
נטועים באדמה עם מסלול קבוע
פורחים לפי עונה בלי כל דאגה
ישנם אנשים שחייהם דומים
לפעמים אני רוצה להיות פרח.