כל הבדידות בעולם מתרכזת לנקודות
שם נולדות מדבריות
טעם הלוואי המר עוקץ כל פעם מחדש
ומומחים קבעו כי מדובר בטעם נרכש
שוב הגיעו אלי ימים של שקט
ותמיד דאגתי לשמור על ארשת פנים
ונראתי אולי רגוע מדי למראה הגשם
אבל גם כך רק גשם צבוע משאיר כתמים
וכל החברים רואים חיוך ואין בילבול
אינטליגנט בחליפת אלגנט ועיניים של חתול
ואם הייתי פזיז זה כי אין לי מה לאבד
קורץ לדרוויניסט ואומר לעצמי, גם החלש שורד
האוטובוס עוצר ברחוב ללא שם
מהנוף האורבני הזה קל להתרשם
מבחוץ חלקלק ובפנים כמו מלחמת אחים
קשוח כמו איסטווד ושבור כמו ג'ון קייל
ואם חשפתי שיניים אני מתנצל
זה משהו כזה מבפנים שאני לא בדיוק בוחר
ואם חיפשתי משהו טוב לראות זה מוגדר בכל מדריך
איך הרדוף המדבריות את עצמו משליך.