17.5.06

אני גדלה בתוך שדות הכלום שלך,
וחומות ההגנה שבניתי
נשברות אל מול המבט
הריקני שלך.
ומתוך הכלום שלך,
אני שואבת את התקווה שלי.

אבל לא...
לא אתן לעצמי שוב להישבות בקסמייך,
ולא אתן שוב לאוהב,
או בעצם לאויב (?)
לקחתיו איתו אל רשתו.
אולי אז,
אבל היום כבר לא!

המבט האוהב ממיס בי
חלקים כאובים,
וזיכרונות העבר בונים מתחתם את עתידי,
או שמא בתוך אשליה אני?

אך כשהדרך תקבל גוון ברור יותר,
וכשאחדל להביט בראי
ולראות את דמותך משתקפת מולי
אנפץ לי חלום שבניתי בין לילה,
ולא אראה אותך שוב,
רק בדמיון המפותח שלי.

וזה יהיה חלום בלתי מנופץ...