|
למרבה המזל הוא קושר את העניבה בדקות רבה ויוצא לעולם
הוא אוגר אותה בכיסיו ומטיל קשרים אל מחוץ לדרך
בקלות הוא מלטף את השעון וממתין בסבלנות עד אשר ירגיש
שהעולם (או לפחות העץ הנראה מהחלון) נע לכיוונו. טיפה
אחת נשארה בכוס הקפה וגם אותה בעדינות רבה הוא הריח
את החלום הוא לא משאיר
ואין לו זכר זמן
ולא מרב לחם
כך היה בין השנים עשרים ועשרים ושבע חשב לבד |
|
|
בוליביה זו ארץ,
לא סלוגן.
צרצר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.