אני חיה כמו משוגעת
נאחזת בחיים כמו היפר
אקטיבית כל הזמן
ללא הפסקה
ללא הרף
אנרגיה אנרגיה אנרגיה
להוציא להוציא להוציא
לא להשאיר דבר
לנקות את החדרים
לפנות את המיטות
לצרוח, לבכות, לעזוב
לנקות את השטח
ולהוציא להוציא להוציא
אותך מחיי
את הבכי הצרחות
על הדבר הנפלא ביותר
הלך לו עמדך
תחושת הנאהבת
תשוקת הלהיות כאחד
עוצמת הרגשות
ביטוי ללא גבולות - כמעט
ואתה עדיין כאן
למרות כל המאמצים
למרות גדודי האנרגיה
שהתגייסו להוציא אותך
מראשי, מליבי, מנשמתי
מסרב לעזוב
מסרב ללכת
ואני בוכה ומתחננת
לך כבר, לך
ואתה לא מש, לא זז
מחייך בטוב לב, בנועם
מוכן לעוד סיבוב של רגשות
של טעימה מן הדבש
של צעידה אינסופית של האושר
שלא קיים
לא במציאות של חיינו
כי אתה חוזר לחיק אשתך
ולמרות שבכית היה מי
שחבש את הפצעים
ואני נותרתי בדד עם
רגשות חשופים לא ממוצים
באמצע הדרך
נטושה על המדרכה
זוכרת מרפסת
זוכרת אש
ומרגישה כבויה
ואתה נעלם ונמוג
אל תוך הזכרונות
המכאיבים כל כך
והמים בבריכה שוצפים וקוצפים
סוחפים אותי לעוד סיבוב
ועוד סיבוב ועוד סיבוב ועוד סיבוב
עד שלא יהיה בי כוח עוד
להרגיש, לחשוק, לבכות, לאהוב
והמחר?
מה צופן בחובו המחר?
לאן אוביל את הייאוש?
ואת האנרגיה הבלתי מבוזבזת
הבלתי נשלטת
שלא נגמרת ולא נגמרת
ולא מגיעה אל מיצוייה
האש שכובתה לפני שהפכה
למדורת ענק
והלהבות שנחנקו באיבן
מבקשים לפרוץ
מחפשים מוצא, דרך
לביטוי, להגשמה, למיצוי
והיכן כאב הלב שלך? והיכן
הבכי והצרחות שקרעו את גופך?
האם התאדו במיטת אשתך?
אל תוך שגרת חייך?
13 ימים, 312 שעות
שלוש פגישות, אינסוף שיחות טלפון
ים מילים וכמה רגשות?
אני כאן! איפה אתה?
נמוג בחשכת השכחה?
ומתי יגיע הבא
והיכן המאהב הנפלא? החתן? שהבטחת
היכן הוא מחכה
באיזו תחנת רכבת
רק תגיד לי על איזו רכבת לעלות
כדי להגיע
אל המחוזות המובטחים
שיבטיחו את הנסיעה בדרך הנכונה
אל האושר, אל ההגשמה, אל המימוש
אליך - הממשי, הקיים, הראוי באמת