בכל דבר יש אמת. אמת היא מושג מילולי שנותן משמעות לדבר
אובייקטיבי, בלתי תלוי אבל לא בלתי משתנה. האמת ממשיגה כל דבר,
אם כך. שהרי יש קיום בלתי תלוי כלשהו לדברים (גם אם רק
דמיוני). לפחות לדברים הגשמיים.
יש דרך אחת בה הדברים, הגשמיים והלא גשמיים, יכולים לא להיות
בלתי תלויים.
הדרך בה אלוהים הוא כל האמת ולכן הקיום של הכל תלוי בקיומו הוא
עצמו. אבל פשניזו וממשיכיו הרעיפו על הנושא כל כך הרבה מילים
כך שהוא כבר נהיה מאוס ודביק.

(ככה הדברים נדבקים אליי, מתוך התפלשות ארוכה ודידקטית. עד
שיום אחד גם לי נמאס, ממש נמאס. לא תארתי לעצמי שזה יהיה הזרז
ל"מעוף". גם לא תארתי לעצמי שזה בכלל לא משנה.)

יש את הסרטים האלה שתמיד אומרים בהם "אלוהים נמצא בדברים
הקטנים, בפרטים הקטנים..." "האמת נמצאת אי-שם..." באינסוף
האפשרויות של הדברים הקטנים.
אני מניח שהיא נמצאת גם באינסוף האפשרויות של הדברים הגדולים
אבל כמו שאנחנו לא ממש מצליחים לתפוס את הדברים הגדולים, אנחנו
גם לא ממש מסוגלים לתפוס את אינסוף האפשרויות שלהם. תאמר האמת,
יש כאלה מאיתנו שיכולים אבל הם נקראים משוגעים, וזה כבר עניין
אחר לחלוטין, נראה לי.

(אז באפשרויות הבלתי מוגבלות המונחות לפנינו נמצאת מפה לאמת.
לא ה-מפה, אבל מפה בכל זאת.)

המעוף נמצא בקרבנו. המעוף קיים. והוא אמת עצמו, כך אומרים
הפילוסופים מזה עידן.
מדוע אין המעוף התגשמות מעשית של אלוהים, אם כך? אפילו הנהירים
והרהוטים שבמלומדים לדורותיהם לא ממש הצליחו להבהיר את הנקודה
הזאת בצורה מספקת. אבל המעוף קיים, וזה צריך לספק אותנו, לא?
מדוע הזיכרון שלנו כל-כך מהוה כשאנו עסוקים בהווה? מדוע אנו
קיימים כבר עידנים ארוכים לאין חקר ועם זאת עדיין מרגישים כה
בורים לנוכח היקום הפיזי. על החלל והזמן שלו(?), שלנו(?)

(קמתי מהתנומה, לא בטוח אם ישנתי או חלמתי בהקיץ. לא בטוח אם
זה משנה. כבר 20 שנה בערך אני חג סביב עצמי, כך אני מרגיש.
מחפש תוכלת למעשה שאעשה. מחפש מעשה שיעניק לי תוכלת. כבר לא
ילד, בן 300 אוטוטו, שמעתי שעכשיו אומרים שזה סוף גיל ההתבגרות
של הדור שלנו, שליש מהחיים. אומרים שהעידן שלנו עוד לא הפנים
את משמעות החיים בצורתם העכשווית, הארוכה. לא מבין איך לא
הפנמנו אחרי 2000 שנה בערך.)

מה הן אפשרויות בלתי מוגבלות? הן מערך מדמה למציאות הבלתי
מוגבלת. למה אין לנו אבחנה בין אפשרויות בלתי מוגבלות? (הן
כולן נכנסות תחת אותה הגדרת בלתי-מוגבלות/אין -סופיות ומאבדות
את פרטנותן) האם אינסוף האפשרויות שיש לחלקיק הכי קטן שונות או
ממפות אמת אחרת מאינסוף האפשרויות של כל דבר אחר? של אינסוף
האפשרויות לבחירת המילה הבאה שאכתוב?
החלטתי שלגבינו אין הן שונות כי הן ביטוי לאותו מערך בדיוק,
ממנו צצה האמת. (אולי כמו שבמיקרוסקופ תמיד נראה את החיידקים
אבל אף פעם לא את המחלה.)
אז האמת מתממשת מתוך משהו שאנו קוראים לו כאוס - אינסוף
אפשרויות בלתי תלויות או שתלותן בלתי נתפסת עבורנו. לכן האמת
שמושגת ונתפסת על ידינו ממפות שונות היא אותה האמת בדיוק נמרץ
(אבל לא בדיוק פרטני או/ו נסיבתי).
למה אני לא מצליח לראות את זה בצורה בלתי עקיפה? מהן העדשות
המונחות על עיני רוחי המסנוורות אותי? האם זוהי אותה מודעות
עצמית ידועה לשימצה? אותה המצאה פשטנית של מוחינו על מנת
שתפיסת הקיום שלנו תתאים לתלותה במערך התפיסה המוגבלת אותה
חושינו מצליחים להעביר? מה אם כמו חיות יש ביכולתינו לתפוס
ספקטרום רחב פי כמה? או שמא היה ביכולתינו?

לפרזיטים ישנה תכונה השרדותית להמשך קיום הניצול - המנעות
מחשיפה אצל האובייקט. המקסימום שקרציות עושות זה לגרד, הסחת
דעת.
מה התלבש עלינו? (רוצה להפסיק להתגרד).

המשך...