קראו לה קסם. ויותר מהכל, היא רצתה שיגידו לה שהיא יפה. היא
רצתה שזה יהיה סתם כך, מבלי שתצטרך לשאול או לבקש. קסם רק רצתה
שיגידו לה שהיא בסדר. היא תמיד אמרה את הדבר הלא נכון בזמן הלא
נכון. הקווים שלה היו תמיד עקומים, גם כשהשתמשה בסרגל. היא אף
פעם לא הגיעה לטונים שרצתה כששרה, ואף פעם לא הצליחה לפתור את
התרגילים כמו שצריך. למען האמת, לא היה בה אף קסם- בקסם. אבל
היא כל כך רצתה. והיא כל כך ניסתה למרות שאף פעם, אףפעם לא
הייתה מספיק טובה בשביל אף אחד.
קסם לא רצתה שיראו אותה בוכה, אז היא תמיד התחבאה מתחת לפנסי
רחוב. והדמעות היו מגיעות לעיניים שלה, ממש בלי בעיה. היו לה
דמעות מקריסטל, שהיו נופלות לה על הלחיים ומתנפצות על המדרכה
לרסיסים. אף אחד לא שם לב שהיא נעלמת ככה, ולא שמו לב גם
כשחזרה. אנשים היו פונים לקסם,רק כשרצו להגיד לה שמישהי אחרת
יפה. לקסם תמיד הייתה תקווה שזו היא, אבל היא אף פעם לא הייתה.
והיא כל כך רצתה שיגידו לה שהיא יפה.
קסם רצתה שיאהבו אותה, אבל הסתפקה רק בפנס הרחוב הבודד שהאיר
לה את הדרך ונתן לה לשבת תחתיו ולבכות. קסם אספה את דמעות
הקריסטל שלה, כי היא רצתה לבנות מהם כנפיים. היא ישבה שם שעות,
מתחת לפנס שלה וחיברה דמעה לדמעה. ככה, במשך ימים שלמים. בגלל
שהייתה צריכה כל כך הרבה דמעות, היא לא הפסיקה לבכות. היא
הייתה בטוחה שהפעם היא תצליח. אחרי שנה שלימה הן היו מוכנות-
כנפי הקריסטל של קסם. הן היו כל כך יפות, לבנות ומבריקות והיא
כל כך שמחה שהיא עשתה אותם. היא. קסם. שאף פעם לא הצליחה לעשות
שום דבר. היא הביטה בהם, ביצירת הפאר שהייתה רק שלה וחייכה.
בפעם הראשונה בחייה. היא לבשה אותם וניסתה להמריא. זה היה קצת
קשה בהתחלה. לא כל אחד מסוגל לעוף עם כנפיים של קריסטל. אבל
לבסוף, התברר לקסם שהכנפיים היו לא רק לבנות ומבריקות, הן גם
עפו בצורה מושלמת. קסם עפה עם כנפי הקריסטל שלה והרגישה,
פתאום, כל כך יפה. הכנפיים העיפו אותה רחוק רחוק, עד לעננים,
שם יכלה לשבת לבד ולהסתכל על הכחול של השמיים. בלי שאף אחד
הפריע לה. בלי שאף אחד יגיד לה שהיא לא מספיק טובה. והיא בכתה
לה שם, מלמעלה ודמעות הקריסטל שלה, נפלו מן השמיים ושטפו את כל
העולם. היקום כולו התכסה בשכבות לבנות ומקסימות של קריסטל.
וקסם שמחה שהיא גורמת לעולם להיות כל כך יפה, כל כך אחר.
והיא הייתה בטוחה שככה היא תתנצח בעיניי כולם, בעודם מביטים
מעלה ,צופים במלאכתה.
ורק הידיעה , שהפעם זאת היא, רק היא, הסבה לה אושר.
אך היא לעולם לא נגלתה אליהם, איש לא הכיר במעשיה
ואנשים טיפשים למטה, התעקשו לקרוא לזה שלג.