בסופו של דבר באו
בקסדותיהם
באלות זקורות באו
חשפו שיניים זעירות וחדות
מלמלו לעברי מילות אזהרה מקרוב
נתנו בי סימנים כחולים
ואני רק ישבתי שם
בכורסא השינה שלי
ממתין לעתיד ולהווה
בזרועות משולבות חזה
תוך קרקור תמידי והמתנה
גדולה לפתיחת המשפט
אבל כשעברו ארבעים דקות
בהן הפכו את ביתי לחורבה
קרעו סדינים, ספרים, התקליטים
האהובים עליי
החליטו להפסיק
לקחו אותי ברכבם הגדול
למטה כוחם, לחקירה חסרת מעוף
מתובלת לחץ פיזי מתון נהדר
(אני עדיין בוער בלחיי)
אבל זה בסדר, ידידיי,
הכאב הלך והותיר אותי כאן
לחשב את קיצי, עדיין, שכן
לא מצאו את שרצו הם למצוא
ואת שרציתי אני שימצאו
ועתה לא נשאר עמי אדם אחד אפילו
שינחם לי בצרתי
שימנע ממני דבר מה
"הנה איש זקן חוזר מן השדה"
אני הוא האיש הזקן
אבל אין אני חוזר לא משדה
אף לא ממטע
אני חוזר מהתופת ובידי מעדר
המעדר חלוד וגדול
כך גם אני
הלילה
אחרי שניקיתי והחזרי למקום את
שלקחו ממני הם
בא אליי האלכוהול
בחברות קרובה
היטה אוזנו, קימט מצחו, שרבב שפתיים והאזין
איש לא עמד מחוץ לביתי
והרחוב חשך (תאורת הרחוב כנראה משובשת)
ולכן טיילנו, אני וכד השמן מלא הטיפות המרות שלי,
בצעדי ריקוד קלילים ברחוב החם
כשאנחנו מאזינים לחתולים השורטים
בגב מאהבותיהן המשופמות
בליל קיץ זה
חתול אחד ניגש אלינו מפינת הרחוב
ומברך אותנו:
"ניצלת (הוא אינו מתייחס לבקבוק)
לא מצאו אנשי החוק את זהבך
ועתה זמנך לפרוש
או לפחות לצאת לשנת שבתון
מעיסוקכם זה החופשי וחסר הגבול
עליכם להידמות לאחרים לתקופה
עד ישכחו מכם הם, ותוכלו לשוב ולהחיות את המת
בעט בי עתה, אתה
תן לי לחוש בדמי
העולה מבטני לשיניי
בעט בי כעת, והבט
בזיעה המתוקה
הנמהלת בנוזל הארגמני מכולם
רוצצי גולגולתי, נערתי
ספרי להם מה את יודעת
עבור זכותך
לראותני נמחץ תחתיהם
אלכסנדר פן
התחרפן
דוד אבידן מת מזמן
סילביה פלאת
מצאה מקלט
ורק בוקובסקי לא מתחרז
רק עם סקי
או וויסקי
אבל לא כמו שצריך
זהו זמן התפרצות
האנשים פשוט אינם טובים
זה מובן היטב, לדידי
תוכלי לראות זאת מסביבך בכל
האנשים פשוט אינם טובים
נישאנו תחת הדובדבן
בפריחתו נשבענו
כעת הפריחה מפליגה מטה
דרך הרחובות וגני המשחקים
השמש תזרום על המצעים
ותוער על ידי ציפור הבוקר
נקנה עיתוני יום אלף
ולא נטרח לקרוא בם
האנשים, פשוט אין בהם דבר טוב
(חזרי על זה עוד שלוש פעמים)
עונות באו
עונות ברחו
עץ אחר מרצף עתה את הרחוב
מנופף אגרופי עלים באוויר
החלונות מרעישים
החלונות
(אלוהים, החלונות מרעישים)
ובכל זאת האנשים אינם טובים
קחי את הפרפרזה הזו שכתבתי
וחלקי אותה במספר הנשים הפוטנציאליות
שיכולות היו לראות בה פנייה אישית אליהן
מה התוצאה?
הלהקה עם העובש חוזרת אליי
אחרי בצורת עצובה
גם הכתיבה חוזרת
איטית ומלאת פחד
מצד שני הכל גם הולך ממני
אנשים
רעיונות למחזות
מלים
הכל הולך וחוזר ובורח שוב
התודעה המזרחית שלי צומחת בי
כמו שפם פלומתי על נער בר מצווה
עוד כמה שנים וכבר יהיה לי זקן תודעה עבות
ואוכל לומר בוודאות שכבר אינני בורח
מהצד הערבי שלי
לצד הלבן הבהיר
אומרים לי שאני מאבד את זה
שיש פחות סבלנות אליי
שכדאי לי לשנות כיוון או נוסח
אומרים לי שעוד מעט ואדבר לעצמי
אבל הרי לעצמי אני מדבר כל הזמן הזה
משנה לעצמי בעצמי את מתגי השליטה
ומתכופף למען המלים
אומרים שעליי להפסיק לכתוב את הפוליטיקה הפנימית
שהיא מדירה ממני אנשים
(זהו תהליך רצוני, אינכם רואים?)
אומרים שהעיסוק בערבים ירחיק את היהודים ממני
אבל אני יודע שזה רק יחזק את מה שאני חושב
על מרבית היהודים
אומרים שאני מתרחק
אבל אני כבר איני שומע מה אומרים עליי
אני צף הרחק בספרדית מתוזמרת
וממלמל לעצמי
Volare volare
אני חולם ללכת לתיאטרון העירוני
ולגנוב את ההצגה
לקחת אותה בכוח
לקשור את צוות השחקנים בחבל גדול
עם כובע פיראט גדול לראשי
כל השחקנים כולם יופשטו
התפאורן יתחנן שאפסיק
להאיר בעיניו עם הזרק-אור הגדול
הבמאי יתגלגל על הרצפה מצד אחד של הבמה
לצד השני
תוך שאני בועט בבטנו הלוך ושוב
הקהל המתורבת יותקף על ידי שותפיי באלות וחרבות
ונשים עדויות יצרחו, כן יצרחו
בכל בוקר עתה אני קם
ובראשי מחשבות על לינץ'. | 