ניפצת את ליבה לרסיסים
כשניסית ללכוד בידיך המגושמות

הבט במראה
שם בוחן אותך איש זר
קוצני ומנוכר
ולא מוכר

והימים חולפים תחת רגליך
הדרך מתפתלת
הרי רק לפני רגע היית
בן שש
עשרים ואחד
מאה ועשרים

כעת, משהתישבת בצד הדרך,
ראית אותם חולפים על פניך
ראית אותה
- ילדים אבודים
במבוך הזמן

ולרגליך, במקום חצץ
שברי לבבות מאובקים
שלה
שלך
שלהם (אלוהים, כמה שברים...)
כמו פאקיר, לך עליהם הלאה

הרם מבטך אל האופק
צעד אל הארץ המובטחת
הושט ידייך אל ידיים מושטות
אינך חייב לצעוד לבד.