דמעותיי נשברות על המזח
מתרסקות אל תהום הייאוש
בלכתך כל התכול נעלם
מתפוגג אל ערפל בלתי נראה
חיוכך מכה בי כזריחה שחורה
התרחקותך מהאמת שלי
נוטעת זרעי געגוע חונק
בשביל שלנו לא יהיו יותר כוכבים
הם ידהו באור המלאכותי של כאב רדום
החזירני אל תוכי ואלחש לך קינה
הפרח את רוחי פן אשתחווה אל מול השחר
זה כמו לשחות בתוך היין
הנמס בתוך החיוך שלך
זה כמו לנשק פרחי שמש
זה כמו לחוש את תווי מנגינתך
הנפרמים על מיתרי נפשי
לחדור אל קצב לבך...
הוא כבר לא יפעם. ואני
אני...
לא תדע נשמתך שאהבתיך
שזרמתי בעורקיך וליטפתי את עיניך
שניגנתי את החיבוק שלך
ששחיתי בשלוליות כאבך
וכאבתי יחדיו
שאהבתי.

אלטף את שערות אמך.
אשטוף את דמעותיה בדמעותיי
אמזג את תכול עיניך עם שמי המים
אשקה בבכי את פרחי קברך.
אשתחווה אל אבנך.
אשכיב את גופי לידך.
כשחייתי האם ידעת?
וכעת האם אתה מרגיש?

01.08.06