הדבר הזה עם העיניים... אני אעשה את הדבר הזה עם העיניים! הרי
הוא מת לשכב איתי. הוא ממשיך לספר לי דברים לא מעניינים על מה
הם עשו אתמול בערב. אני מסתכלת בעיניים הכחולות שלו. הוא הפסיק
לדבר. אני ממשיכה להסתכל.

זה כמו שניסיתי להסביר לפול יום אחד כשהיינו ממש מסטולים -
המבט שמסתכלים לפני הנשיקה. מסתכלים בעיניים, משפילים מבט.
מסתכלים. עיניים קופצות לצדדים. קופצות לפה. משפילים מבט.
מסתכלים. מתקרבים לאט. מסתכלים בעיניים. מתקרבים... נשיק...
פול נקרע מצחוק.
"מה?!!"
"החיוך הזה!"
"איזה חיוך?"
"החיוך הדבילי הזה!"
"פול!" אני מסתובבת עם הגב אליו ומכסה את הראש עם הכרית.
"אוי - לא, לא! זה לא דבילי! זה כל כך מתוק!" הוא מתחנף ואני
מורידה את הכרית מהראש.
"דפוק! אתה רואה, כי זה כבר לא כמו בהתחלה! אנחנו לא מתרגשים.
אני רוצה ריגושים. סנדר מסתכל עליי ככה, במבט הזה."
עכשיו פול מסובב אליי את הגב עצבני.
"פול!"
"לא, לכי לסנדר..." "פול!" אני מחבקת אותו ומנסה להתחנף.

אז אני אעשה את זה עכשיו! את המבט.
מעניין מה יקרה אם אני אסתכל עליו ככה. הרי זה לא יכול להתפרש
בשני מובנים... הוא ינסה לנשק אותי? אבל הוא יודע שיש לי חבר.
אני רוצה שהוא ינסה לנשק אותי?