כבר לא חברים.
כשהלכתי היום לזרוק את כל הזבל שהצטבר התחלתי לחשוב, בעודי
מושך את העגלה הכבדה אני מסתכל אל הים והוא נראה שונה, לא כמו
אתמול, נערתי את הראש והתבוננתי בשמיים והם היו בצבע אחר
,עצמתי את עיניי הבטתי לאחור ופקחתי אותן ,שמתי לב שאני משאיר
אחריי שובל ארוך של זבל שנפל מהפחים .
בחנתי את הדרך והיא נראתה לי זרה למרות שחציתי אותה כבר מאות
פעמים,חשבתי שהעצב יבוא לבקר עוד מעט, ערכתי לכבודו שולחן אך
הוא בושש לבוא, במקומו בא אורח אחר שהזמין אותי לטייל איתו
בעולם, אני פחדתי ובכיתי רציתי את העצב שתמיד היה אומר לי
להשאר בבית ולהתאונן על מר גורלי, סרבתי בנימוס להצעתו של
האורח ,הוא ביקש ממני להשאר לאכול, ישבתי איתו בשולחן זה היה
משונה מאוד ...בארוחות שלי עם העצב היינו משתמשים רק בסכינים ,
מצא חן בעיניי העיניין של הסכ"ום ואיך שהשולחן היה ערוך, יכלנו
לאכול כל מה שרק רציתי,
הגעתי אל הפח הגדול שפכתי את כל הזבל והחלטתי שאני ועצב כבר לא
חברים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.