רוח צפונית עוררה מתרדמתן את גלגלות התרנים ואלה צלצלו יחדיו
כמאות פעמונים. נילי החלה לנוע בשובבות שמאלה וימינה, מנסה
לשווא להשתחרר מכבלי הרתיקה. מדי פעם נחבטה קלות בסירה שלידה
וכך התעוררתי משנתי.
בתור ספינה היא הייתה כישלון, לעתים מכאיב. התורן הקצרצר חשף
פה ושם צלקות אפורות, מעשה מלח הים והלחות. גם שני המפרשים
ראו ימים טובים יותר בטרם הצהיבו. אך מעל לכול בלטה מצוקתם של
חלקי העץ. הלזבזת הסדוקה שבשולי הדפנות הזכירה לי פה דל
שיניים שכן חסרו בה קטעים שנרקבו ונשטפו לים. תאי העץ יבשו
ונסדקו כמו הציוד בתוכם ובתחתית הספינה דבק "זקן" של אצות
וצדפות. שעתה הגדולה הייתה בהיותנו בלב ים כשהרמקולים משמיעים
קצפת אריות מתוך אופרות. מוצארט, ורדי, פוצ'יני. ברגעים כאלה
לא ניתן היה להתחרות בנילי. כאן המקום להישבע ששום מוזיקה
אחרת מלבד אופרות לא מתאימה לשיט.
עתה היא חופשית, מחליקה בתוך הלגונה, תוך שהיא משמיעה אותו
רשרוש ששבה את לבי עוד בילדות. כל שעשיתי בים מאז ומתמיד נולד
למעשה מן הרשרוש של סירה שטה.
היא עגונה עתה בפתח הנחל האדמדם ובעודי מתרחק ממנה בבוצית
הקטנה עדיין שומע קולות של "בללה פיליה דל אמורה" שמתרחקים
וגוועים לאיטם.
האף מתמלא ניחוחות מוכרים של עצי יער ומדורות. השמש שקעה
ובצריף של פפה רוקדים זוגות לאור עששיות נפט צבעוניות אותו
ריקוד מונוטוני מוזר, מין שעטנז של טנגו ומנואט ואולי משהו
ממורשת בני האינקה. אחרי ריקוד או שניים וכמה לגימות משקה
מתוק אגיע שוב לבקתה של חואנה שנימוסי ואולי גם שפע המתנות
הקטנות המיסו לבה. כך או כך היא בחרה ב"גרינגו-דה-חרוסלן",
הנוכרי מירושלים, להיות לאהובה הרשמי ואביה ה"כומר" הזמינני
לפיאסטות בפומביות מופגנת.
אם לא אירדם בטרם עת אשמע אותה לוחשת "דולסה-דולסה".
"מתוק-מתוק". הייתי בטוח שהתכוונה אליי ונהניתי מכך. בבוקר
אהיה מוקף בילדיה, שנראו כולם באותו גיל ואחלק להם מטבעות
כסף. תהיתי מה אני עושה בין ילדים הנושאים מאצ'טה בידיהם דרך
קבע ועלולים לשסף גרוני בכוונה או בטעות.
שער שחור, עיניים יוקדות וחיוך מסתורי ולולא הצלב שבין שדיה
יכולת לחשוב שלפניך תימניה.
ידעתי שביקורי השבועי גורם לה נחת אך מעולם לא ביקשתני לבוא
לעתים קרובות יותר. מעולם לא ביקשה ממני דבר.
נטלתי ממנה כמה פפאיות, מעט ירקות ועלי תה ריחני, ליטפתי קלות
את לחייה ושבתי לבוצית ללא דברי פרידה. בשובי אל נילי מצאתי
את המעגן רגוע, לבד מקולות שיר שהדהד מסירה רחוקה. "פארא
ביילר לה במבה סה נססיטה אונה פוקה דה גראסיה... יאריבה
יאריבה...".
דצמבר 1993 |
