שון אהובי
התעלות מובילות למקום לא ידוע,מחפשת אחריך כל יום בשבוע
בכל מקום שלא חיפשתי רק את המועקה שלי פרשתי
המפרש עלה גבוה,אל המקום שבו הרוע
אך שם למעלה בשמיים גם אלוהים לא פקח ת'עניים
הדם שלך זורם מתחת לאדמה והכול מלא בזוהמה
אתה שוכב שם בלי לנוע כשכל הגוף שלך פגוע
החתכים כו עמוקים, אין שום סיכויי לחיים
ובאותם הרגעים אני תוהה היכן האלוהים???
ידיי ויתרו מלהחזיק במה שלא נותר,לא רוצה יותר להתעורר אל
המחר
אני רוצה לחלום כל לילה שאני בקרבתך,כמו פעם אתה שלי ואני שלך
אך השמיים הפכו לאפורים וכך הפריד בניינו האלוהים
אתה אבדת בתוך הערפל וכל מה שהיה בניינו פתאום התקלקל
הלכת בלי להגיד מילה,שחכת מכל מה שהיה
גרמת לי לבכות שנים,והכאב התעצם ככל שחלפו להם הימים
אך מה שלא יהיה לבי תמיד שלך, אין אדם שיתפוש את מקומך
אתה מת וגם נשמתי,כשהלכת לקחת גם אותי
אני שלך תמיד, שון אהובי. |
