גשם טיפטף על ראשו, אך הוא לא הפריע לו, להיפך הגשם רק סיפק לו
תירוץ נוסף להרגיש אומלל. זה היה יום ההולדת הנורא ביותר עד
כה, מעולם הוא עוד לא הרגיש כה בודד. אימו כמובן העירה אותו עם
פציעת השמש ובירכה אותו, אך לאחר מספר שניות התנפלה עליו
ביבבות היסטריות מלוות בהתנצלויות אשר גרמו לה להיראות יותר
עלובה וחסרת אונים מתמיד. ומאז אותו איחול שגרם לליבו להתכווץ
מצער, אף לא נפש מקוללת אחת לא חשבה לקיים את חובתה לפי כללי
הנימוס הבסיסיים ביותר.
לשווא הוא נשא איתו לכל מקום אשר הלך את הטלפון הקטן והקליל.
זה נראה לו כה מוזר שעל אף משקלו ומיימדיו הזעירים של המכשיר,
הוא לא הצליח להשכיח את קיומו ולו לדקה אחת. לבסוף לקראת חצות,
הוא ויתר והחליט לצעור אל עבר מועדון הביליארד החביב עליו בכדי
לשתות כמה כוסות ויסקי הגונות.
וכעת הוא ישב עם כוס ויסקי קריר על הדלפק, והתבונן על
סביבותיו. בעיניו לא היה כל ניצוץ של תקווה. במבטו היתה  רק
השלמה עם אכזריותו של העולם. הברמן העיף לכיוונו מבטים
מודאגים, אך אפילו הוא לא ניגש אליו לשיחה קצרה מכיוון שהיה
מוצף בהזמנות עד לצווארון חולצתו השחורה. מילא, הוא חשב
במרירות, שיחה עם הברמן תגרום לו להקלה זמנית אך מיד עם החזרה
לביתו אותן מחשבות מלנכוליות יחזרו לרדוף אותו.
היא ישבה במרחק מה ממנו, בעיניה היה אור מסנוור כאילו אש בערה
בחיקה, היה לה מבט תמים אך קשוח. היא עוד האמינה בצדק, ערכים
ורעות. גם לו היה פעם אור כזה רק שהוא דעך כאשר הוא ויתר על
ערכיו וחלומותיו. במוקדם ובמאוחר גם חומר הדלק אשר מניע אותה
יתקלה וגם היא תוותר על כל מה שחשוב לה ותפסיק להתקיים. כולם
בסוף מתבגרים.
היא התקרבה אליו באיטיות. הוא התעלם ממנה במכוון. אך כאשר היא
בתיישבה לידו, הוא הבין שזה מגוחך מדי להתעלם ממנה, והרים את
ראשו באיטיות לעברה.
הוא סקר את מבטה החמים וניסה להעלות חיוך דומה על פניו, אך
הצליח רק להעלות מין עווית של כאב על פניו.
חיוכה התרחב ועיניה שנראו כזוג להבות התכווצו אף יותר.
"אתה רוצה לעלות איתי לגג?" היא שאלה.
הוא לא הצליח להוציא הגה מפיו, מרוב הפתעה.
היא הסתכלה בו במשך מספר שניות מעיקות. לבסוף היא שתתה את מלוא
תכולת הויסקי שלו נטלה את ידו ומשכה אותו בעוצמה מפתיעה במיוחד
לנערה זעירה ורזה כמוה.
הגשם פסק מזמן. הם ישבו יחדיו על קצה הגג כשרגליהם מתנפנפות
באוויר. הוא ניסה להגיד דבר מה אך לא עלה בדעתו מה. וכעבור
מספר דקות השתלטה עליו המבוכה. היא תפסה את כף ידו הלחה ברכות
וחייכה אליו. הוא פתח את פיו בכדי להגיד דבר מה, אך לשווא.
לפתע היא השירה אליו מבט חודר ונשקה לו,  זאת היתה נשיקה קצרה
וכואבת, ולאחר מכן נשקה לו שוב, אך הפעם זו היתה נשיקה ארוכה.
ליבו הלם בחוזקה. זאת היתה התעלסות אלימה. הירח היה העד היחיד
למתחולל על הגג.