טל טולי / יודעת |
כל כך הרבה נשיקות על לחי ספוגת כאב
העניים כואבות, הגוף רפוי והמחשבות מתרוצצות בלי הרף
מסתכלת על התמונה האחרונה שלך
עייף, מלוכלך, חצי חיוך על פניך,
רווי חוויות קשות שלעולם לא נשמע ונכיר.
ואתה כמו הנחל הזורם והעצים הגבוהים שכל כך אהבת
מתקדם ושואף למעלה אל השקט, אל היופי אל התמימות האלוהית.
ואנחנו נותרנו כאן חסרי אונים אל מול המציאות
ויודעת שאתה שם כמו הילד שהיית וכמו הגבר שהפכת להיות
שומר, עוטף ומלטף אותנו באהבה נצחית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|