"פ..פפ..פאפאיה! טואלט! ממשל קפיטליסטי... כלבים שתויים.....
רולטה! הא הא הא הא הא....
והקבצן המסתורי נכנס לדוכן העדים... פ.. פאפאיה!... כאוס!
כאוס!
הרס פוקד עולמות אחרים, נשגבים מבינתנו!!! הרולטה מחליטה
הכל... מעוות! אישה כהה.. הוואי...."
"מר קולט?"
"ו.. וכולם שם מצטטים את שייקספיר! כ.. כן! שייקספיר! כל העולם
במה וכולנו שחקנים... אני לא מנטאלי!!"
"מר קולט... הגיע זמן שתצא. חפצייך האישיים שהפקדת פה יוחזרו
לך לאחר החתימה על הטפסים"
"מכונות הרג נמלים... מחקים אימתניים... מוחצים... שוברים....
"
"מר קולט. אני חושב שכדאי שתצא עכשיו."

מר קולט הביט בסוהר, כאילו יצא מטראנס עמוק שהיה שקוע בו
חמישים שנים.
"כן. כמובן. אני יוצא.."

הסוהר הביט בגוץ המקריח שעמד לפניו. "לא יאמן שרק לפני 20 שנה
הוא היה מושא הערצתי.."



"בואו כולכם! בואו כולכם! מכירת ספרים נהדרת וחד פעמית של רב
המכר החדש של רוברט קולט!"
נשות הכפר לא זכרו מתי היתה הפעם האחרונה שבה הן נהנו כל כך.
נהנו לרכל, זאת אומרת.
בעיירה נידחת כמו זאת, הרכילות הטובה היא כל כך פחותה...
מספרים כי זקני העיירה עדיין מדברים על היום בוא אחד מצעירי
הכפר, בן הטובים ביותר, החכמים ביותר, והנאים ביותר, איבד את
שפיותו מול עיניי כולם.
המחשבה שאותו צעיר בן טובים, יהיה זה שיכתוב את רב המכר
השערורייתי והסנציוני ביותר שנכתב והתפרסם בעיירה במאה השנים
האחרונות, לא עלתה בדעתו של איש.

"מר קולט! מר קולט! מילה בבקשה, אם זו לא חוצפה.."
רוברט קולט השיב לו חיוך חושף שיני זהב מתיישנות. הוא היטיב את
משקפיו על אפו, וסידר את חליפתו המרופטת.
"כמובן.."
מסיבה לא ברורה, לני קוגל, ראש העיר של ווסטוויל הקטנה, נרתע.
איזה קבצן שיכור עבר לידו וחירחר בבוז "לני פודל לראשות
העיר... בדיחה טובה". הקבצן השיכור שיהק, ונרדם על חיכו של ראש
העיירה.
רוברט קולט הוציא מיכל ספריי מהתיק, וריסס לכיוונו של ראש
העיירה.
ראש העיירה הצטרף לקבצן השיכור לתנומת צהריים.



"ילדי... תהית פעם.. אולי... איך החיים נראים בכוכב אחר?"
שתיקה.
"הווו... אני אספר לך. בכוכב קרונדל 254, שנמצא במערכת
הסטיטוכולופופיס (המכילה שלוש שמשות ככה שהשמש לעולם לא שוקעת
בו)  שורר תוהו ובוהו! כאוס! אנרכיה ממש..."
שתיקה.
"כל האזרחים שם רוכבים על סוסי יאור! והדואר שלנו, המאורגן
והמסודר לא קיים שם! שם יש משאבה מיוחדת בה עוברות...
עוברות... המחשבות שלך! כן.. לכל בנאדם יש צינור שמחובר לו
למוח... והם מתקשרים בעזרתו... אין שם בנאדם אחד שמעז לדבר
שם...
אוהוו, ואם אתה רוצה לקנות משהו מיצור הגון, לא כדאי לך לבקר
בכוכב קרונדל 254... כולם שם כלבים מושחתים! הממשלה גונבת את
המשקאות המתוקים כל כך... הם שותים הכל לבד... את כל ההחלטות
הם מחליטים עם רולטה!
יש להם רולטה מיוחדת! הממשלה היא האלוהים שם... כן... כן
ילדי... הם מחליטים.. מי יחיה.. ומי לא.
וכולם שם אוכלים פאפאיה!
ועובר שם אדם.. שונה. בכל הארץ, נווד שמחפש מקום לישון בו, כי
תאר לעצמך, ילדי, שהיית צריך לישון כשהשמש נמצאת בשיאה..! זה
לא יעלה על הדעת!  הנווד הזה עייף מאוד... עייף מאוד.. הוא לא
שייך לשם, ילדי.
הוא יצור הגון, עני מדי בכדי להשיג את המשאבה.. אף אחד לא מבין
אותו שם.. רק קולו הצרוד נשמע למרחקים... מספרים שהוא לא ישן
כבר 30 שנים ארוכות...."

כשרוברט קולט הבין שפח האשפה המקומי לא מתכונן לענות לו, הוא
הלך להמשיך את השיחה הערה שלו עם עמוד התאורה הקרוב.



"אני חייב לפגוש אותו! הוא יודע מהי משמעות החיים שלנו! האם
אנחנו.. ניסוי? ניסוי מטורף ואכזרי של שמאי זקן וחולני?? כל מה
שהוא רוצה זה לבדוק.. כמה זמן ייקח לנו.. להבין.. להישבר... זה
הכל הצגה!"

"די מתוקי... די הארי באני שלי... הכל יהיה בסדר בבוקר.."

תשעה אספירינים זו כמות הכדורים שהשפיעה על הארי סטרייטמן,
הכומר המקומי, לסטות מדרך הישר.
הוא צחק ובכה בעת ובעונה אחת, לקח מידה שלי לילי את השוטגאן,
וירה לעצמו בראש.
"עוד אחד לאוסף לילי... יפה לך מאוד!"



"ונעבור מהחזירים שבנו להם בתים מקש, עץ ואבן שנראו לפניי
יומיים בנשוויל, למקרה טראגי הרבה יותר.
הלילה נרצח עוד כומר. זהו השישים במספר. השיטה- אותה שיטה:
נטילה של מספר גבוה של כדורי אספירין, ירייה באזור הרכה בעזרת
שוטגאן, וציור סמל לא מובן על הרצפה בעזרת הדם.
המשטרה מעריכה כי אולי מדובר ברצח סדרתי. הנ..."
ירייה.

"שאלוהים יקלל את האדם שהמציא את הטלוויזיה המטומטמת הזאת."



"תחזית מזג האוויר להיום: היום לא יהיה שינוי ניכר משהיה בשבוע
שעבר. אמא גאיה כנראה שמחה בחלקה, ומשרה על כולנו מזג אוויר
אביבי ונעים."
"תודה לך ג'ון, מי יודע, אולי אבא זמן ייטיב גם איתך!"

"אלוהים, שיפסיקו עם הבדיחות המטומטמות האלה.. שאלוהים יקלל את
החזאים"

"ובינתיים, נעבור לסיפור הבא שלנו. לפני כשבועיים נראו שלושה
חזרזירים בונים בתים מקש, עץ, ואבן בנשוויל. לדאבונם של
החזרזירים, שעמלו על הבתים תקופה של כשבועיים, הגיע הזאב הרע
האפי- פאפי לבית החזרזירים הראשון, שיף, שף ושופשף, והבית נפל.
החזרזיר המילטון ברח במהירות לאחיו, שבנה את בית העץ ו.."
ירייה.

"לעזאזל, מה חשבתי לעצמי כשקניתי טלוויזיה חדשה? שאלוהים יקלל
את האדם שהמציא את הטלוויזיה..."



"קולט!"
"סמית'... מה את עושה פה?"
"השאלה היא מה אתה עושה פה. לא היית צריך לטוס בחזרה לקרונדל
254 לעצור את הנווד המזויין הזה?!"
"לילי... בבקשה אל תאבדי את עשתונותייך. העיתונות מאמינה שאני
חולה נפש בכל רמ"ח אבריי. עוד מעט נמצא את האיש הרע שהפיץ
עלייך שמועות מרושעות ו.."
ירייה.

"שאלוהים יקלל את אמא שלך. אוויל. לעזאזל. הוא התיז על השמלה
האהובה עליי."

סוף.