בלונדיניות הפכו לסוג של אליטה בחברה שלנו.

ללטף אותך ליטוף מנחם,
ולהרגיש שמלטפת את עצמי.
לחבק אותך חיבוק מעודד,
ולהרגיש שמחבקת את עצמי.

בלונדיניות הן סוג של זן לא נדיר שכזה,יש להן ייחוד מאוד
מסוים,
ואפילו אני שצמאה לייחוד משלי לא מוכנה להיכנע לעדר
הבלונדיניות
שמסתער מכל פינה.

לחשוב שאתה מלטף אותה,
כי אתה אוהב.
לחשוב שאתה מחבק אותה,
כי אתה מאוהב.
ואז מגיעה ההבנה, אולי קצת השלמה שזה כל מה שהיה חסר לנו-
אהבה.

שניים שהם לא אחד, אבל הנפש? תאומה.
ובלונדינית אחת כל כך שונה, אבל כל כך שלך.

ואני, מסתכלת מהצד, נושכת שפתיים, לוחשת אהבה לאחר וחושבת על
מה היה יכול  להירקם בנינו אם הייתה האהבה
ואם הייתי קצת יותר בלונדינית...