בדיקה ומחקר מדוקדקים, הראו שאני בפוקוס מלא על חיי בין שניה
אחת לשתיים ביום. וגם זה, ביום טוב. שלא נדבר על יום רע. ולכן,
לא מכוון שזה נראה לי רעיון טוב, אלא יותר בכיוון של. אין לי
שום דבר טוב אחר לעשות, אני חושב שהגיע זמן לניתוח מעמיק של
חיי.

מי אני: אין לי ממש מושג. או שאני פשוט לא מוכן להשלים עם האמת
הכואבת, שזאת גם אופציה.

מה אני: אלוהים יודע, (ורק הוא!) יודע.

בן כמה אני: 16 ומשהו, ספירה אנושית אחרונה. נכון לעכשיו.
מנגד, רוב זמני מלווה בהתחמקות מן הזמן, אז זה לא כל כך משנה.

מה אני עושה: עכשיו, שום דבר משמעותי. בכלליות, שום דבר
משמעותי.

מה אני יודע: כלום. שום דבר. לפחות לא משהו עקבי, אני אעיז
ואומר שאולי יתכן ומתישהו אדע דבר מה. זה יכול להיות נחמד.

מה אני שונא: את אופיי החלש וההפכפך.

מה אני אוהב: המון דברים. (כן, גם אותך אופיי החלש וההפכפך.
אני מניח שזהו צעד ראשון בדרך לקבלה עצמית).

מה אני רוצה: החלמה! לא, זאת אומרת. אין לי מושג. יש לי סף
ציפיות מאוד גבוה מהחיים. בנתיים הוא לא כושל במימושו, הוא רק
מתסכל.

במה אני מאמין: המון דברים. בנייהם הצפיות, של היכולת המטרידה
להיות מופתע. וכמובן, אני גם מאמין גדול בעל כורחי, בדרך חיים
מותנת תיסכול ורחמים עצמיים. תנסו את זה, זה כיף...

מי אני רוצה: המון!

מי אני באמת רוצה: אין לי מושג.

את מי אני מעריך: קומץ אנשים מיוחד במינו.

מה השגתי בחיי: בהשוואה למה? נטו, אני מניח שהשגתי הרבה. באמת.
רק היכולת להסב לעצמי אושר עוד לא נמצאה, זאת אומרת בדרך
רוחנית נעלה, ולא פיסית.

מה אני עושה עם מה שיש לי: מאיפה לי, הגוף שלי לא משתף אותי
בהחלטות שלו. we are on a need to know basis, and for some
reason i'm last. הזרת של רגל שמאל יודעת מה הולך פה לפני.

זה נובע מכך ש: המח שלי עובד שעות נוספות, ואני סובל ממצבי רוח
משתנים. אני מושפע רבות מבני אדם משום מה.

מסקנות: איני יודע דבר. איני יודע איפה אני בחיים. איני יודע
כלום על החיים. אני לא יודע לאן אני הולך. אני לא יודע מה יהיה
מחר. אני לא יודע מה יהיה בעוד דקה. אני כן יודע למה אני
מדוכא...אני לא יודע לעשות עם זה כלום. אני לא יודע מה אני
רוצה. בכלל. אבל, שתי דקות ליד אישה יפה ופתאם כל העולם נהיה
מקום טוב. למה שיער יפה וכתפיות חזיה יכולים לעשות לי את זה,
ואני לא יכול לעשות את זה לעצמי.

(עצירת פתע)
למה אני מפרסם את זה לעזאזל: להצדיק את כתיבת העניין.

על מה אני חולם: אומנות. חשיבה שהיא קצת מעל. דברים שבהעדר
ניסוח יותר טוב. גורמים לך לעמוד עם חיוך של אידיוט ובמקרה
הטוב להסתובב למי שעומד לצידך כששניכם ביחד צועקים. מבריק!
במאים יפנים, אומנים יפנים, יפניות .(כן זה תסביך), כמה
אמריקאים נבחרים. ג'ט לי. סרטים של רמבו(האחד הזה בצחוק).
סרטים של רמבו(נו, הייתי רואה אותם עם אבא שלי).

אבא שלי: לא כאן...

מאפיינים: חוסר בעמוד שדרה! אליטיזם נפלא ואיכותי והצורך
בצידוקים ואהבה. כן, לכל הנ"ל ביחד קוראים הפרעה נפשית. ואל
תגידו לי שלכולם  יש את זה, כי זה שכולכם גם מטורפים לא משפר
את העניין.

ignorance is not fucking bliss.

גאונות: מונח נפלא.

סטנדרטים: גאונות.

מצב נוכחי: מאוכזב לנוכח סטנדרטים גבוהים ולא מושגים.

בנות: אח...אלוהים. טוב, אני לא מאשים אותך. הן באמת נשמעות
רעיון טוב בתאוריה.

אומנים: ג'ט לי, ברוס לי, (הכנס שם מזרחי כאן) לי.

מוסיקה, ספרים, סרטים.

פחדים: שם...כן, הם פה בפנים. וכשאני שוכח אותם תמיד יש מי
שיזכיר.

שונא: (כן, כבר היה) ציפיות! ומח שזז לי מהר מדי.

אני צריך: להשיג לי איזה זוג כתפיות של חזיה בשביל למצוא אושר
אינסופי.

מושג אהוב: ריקנות. טוב אז לא, אבל עד עכשיו לא חשבתי במהלך
הקטע הזה ואין לי שום כוונה להתחיל.

תפיסות על החיים: משתדל להתעלם מהן, עד שהן הולכות. באמת, זה
לא טוב למערכת העיכול.

אני: משתדל לא לעשות כלום, כדי לזוז לאט. לבחון את העולם. אבל
אז אני מבין טיפה למה אנשים זזים מהר, כדי לשכוח.

רוצה: לא לרצות כלום! איך אפשר להיות יותר מאושר מזה.

מצחיק: אנשים. כן, דבר די מצחיק בכלליות.

יותר מצחיק: עקרונות.

ועכשיו שוב...

מי אני: ...התחזות של התחזות לאומנות.  


ובזאת תם הטקס.