א
                       הם הולכים במלוכד אבות וילדים
                       ובידיהם תמיד לפידים,
                       הכרזות גדולות והשורה מלוכדת,
                       כך הולכים מצילי המולדת.
                       מחר הטלוויזיה כל כרזה תבליט,
                       כל יד האוחזת בלילה לפיד,
                       תמונה מרשימה, המזכירה ברלין,
                       אף ה ם  תמיד נשאו לפידים,
                                                           
         זו האש הקדושה, שתמיד הרשימה והבעיתה.
                       הו, לו יכלו באש להעלות
                       את כל ההתנחלויות
                       ולמחוק מהמפה  השנואה
                       את קרית ארבע ואפילו גוש עציון,
                       הניצב, כמו קוץ, המתגרה בין ירושלים
                       הערבית והעיר חברון.

                       קם דור , ששכח את מעשי אבא וסבא,
                       כשהגבול עבר ליד כפר סבא
                       וקילומטר אחד מפתח-תקוה
                       ניצב לגיונר ירדני, המשחרר לפי התור
                       חוליות 'פדאיונים'.

                       קם דור, שלא אשם, שנולד בקיבוץ
                       ושכח, שלא מזמן בימי "חומה ומגדל"
                      קם קיבוץ ארצי ושמו ת ל  ע מ ל,
                      לא הרחק מעיר המרצחים בית שאן,
                      מרצחי חיים שטורמן, אתקין ומוסינזון.
                      איפה העיר הערבית והמרצחים - היכן?
                      הביטו מרטיבי מכנסיים
                      והמתריעים יומם ולילה
                      לא להתיישב על יד ישוב
                      ישמעאלי צפוף -
                      הנה מבית שאן שבחומתה הפלשתים
                      תקען גווייתו של שאול המלך
                      וממנה יצאו מניחי מוקשים,
                      יצא  איש פשוט משבט לןי
                      ועלה בכוחו לכס סגן ראש הממשלה
                      ובנו קצין בחיל הצנחנים..

                                              ב
                     
                      הו, עדת סנבלטים קטנה,
                      הלועגת ל"התלהבות המיסטית"
                      של השבים למולדת:
                      "קנאים!" "משוגעים!"
                      עלו על ג'בל זה, המלא אבנים וקוצים
                       והתנחלו עליו,
                                                           
   כי מתחת לאבן אחת מבצבצת עצם של אבי אבותיו
                       של יהושע בן נון,
                       הביאו שלושה קרוונים, תקעו דגל בסלע
                                                           
        והכריזו בגאווה ישו חדש במפת המולדת!"
                       עד מתי תשבו כאיים בודדים
                       בלב הים של נבולסים האמיצים
                       וערבי אל חליל,
                       שמסורת להם קדומה לתקוע סכין בגב
                                                         
ולשחוט תלמידי ישיבה, שהתאספו בחדרו של הגביר,
                       כמו כבשים, הבוטחות ברועה שלהן.

                      הלא טוב לבקש מהם לכרות שלום
                      מיד! עכשיו!
                      מאשר בלילות עיניים לא לעצום
                      ותמיד לחלום
                     על אפשרות של פוגרום -
                     הרי יותר טוב לחיות עם העם השכן בשלום
                     ולהגשים את עצת נביאי ישראל:
                     "וגר  זאב עם כבש"
                     מאשר תמיד לחשוש שהזאב יתנפל "

                    כל זאב רעב - טורף ועם, הזקוק לשטחים
                    לעולם עם כבשה להתחלק לא יסכים!
                    לכן, סנבלטים, שתמיד לעגתם לבונים
                    בלב השממה -
                    השכחתם את חרבו של נחמיה,
                    שאחז בה בעת שבנה  החומה
                    סביב לירושלים?

                                             ג

                 הנה שוב  חוזרים ימי תרצ"ו
                 וסכנה, כמו אז בדרכם אורבת,
                 בכל מקום
                 ואיש איש על חרבו ואקדחו חי
                 ובדמן חיות נשים, אמהות
                 ובגדיהן שחור,
                אך תוך הקינה בבית הקברות
                נשמע עתה לעתים קרובות
                קולו של עורב ועיט, החי על נבלות:
                "עד כאן! לא עוד!
                לסגת מיד! מכל מקום, בו פעם ניהל
                חיים שלווים רועה ישמעאל."

                לכו ליפו, לרמלה ולוד
                ורדו לעיר באר שבע,
               בדרך תיעצרו באשקלון ואשדוד
               וכן בעשרות כפרים ועיירות,
             בהן יושבות היום אלפי משפחות,
             המוטרדות בבעיות יומיומיות,
             מה מחיר הבצל, פרחים או הדר
             להעביר התוצרת היום אט מחר
             העירה או לשדה התעופה.

                                       ד

           אך אתם כשתגיעו סוף סוף לשלטון,
           הרימו לפידכם בלילה הראשון
           וטיהרתם את  השטח על  כל יושביו,
           למען  השלום, שלום עכשין,
           כי רק אז כשהארץ שלתוכה
           זיעה ודם רב לתוכה ספגה
           תהיה ריקה -
           וכמו בימים הטובים הביצה תחזור
           ובדרכים שוב יצעדו גמל וחמור
           לצלילי פעמוניות ושירת "בלדייה",
           רק אז למעשה ייתכן  שיג ושיח
           ויבואו הימים המיוחלים של המשיח
           וקץ יבוא למאמצים וסבל
           ואפרכם ייהפך לפלח לזבל,
           אך אתם לא תראו את בוא  הגואל
           (לוציפר הקריב את עצמו -לכן
            נשלח לעזאזל!)
            לא תראו את חיוכו המשתפך על פניו המזוקנים
           של אבו עמר או אבו אחר -
           ועיניכם לא תראנה  כבר את היום,
           כי גופותיכם תהיינה מונחות
           בשורה הארוכה בלי סוף,
            כמו שטיח אדום,
           שעליו יצעד (בריקוד!) גואל השום
            ביום הדין -
           כדי להניף את דגלו על הר הבית -
           דגל פ ל ס ט י ן!

----------------------------------------------
לוציפר (לטינית: "נושא אור")
1) (כינוי לכוכב) נוגה, הלל בן שחר.
2)  שטן ,שלפי אמונה נוצרית מרד באלוהים והופל לגיהינום.
3) מלאך, שגנב אש/אור מהשמים ומסר לבני אדם (כמו פרומתאוס)
וכעונש
הפך לשטן, השוכן בגיהינום.