זה דוקר, ואני שותק.
זה שורף, ואני מתעלם.  
זה כואב, ואני משקר.
זה מעציב, ואני מכחיש.
זה מדכא, ואני מבולבל.

עכשיו קום, תעמוד ישר.
לחייך.
חיוך גדול.
החיים נפלאים.
נכון שאתה אוהב אותנו?

וכמה שאני מנסה לשכוח
אני אזכור את הכל גם מחר. ואחרי מחר.
כי כאשר פוגעים בך קרוב
שם בדבר הזה שנקרא לב
-למקרה ששכחתם איפה מרגישים כאב-
זה תמיד כואב,
וזה תמיד יכאב.
עד שלפצע ימאס כבר מלהגליד
ותישאר צלקת לכל החיים.
כזו שלא נמחקת- למרות שלא רואים.
אתה יודע שאתה זוכר, ואתה לא שוכח.
כי דברים כאלה טבועים בך עמוק עמוק...
במקום שאליו לא יוכלו אנשים להגיע.
הוא מעבר לכל דמיון.
והמציאות שם מפילה אותך בנוק-אאוט לרצפה.
המקום הזה, הוא בעצם המקום שלכם
המציאות החיה.

עכשיו קום, תעמוד ישר.
לחייך.
חיוך גדול.
החיים נפלאים.
נכון שאתה אוהב אותנו?

ואף אחד לא ידע.
לא שמע.
לא ראה.
אף אחד לא רצה בכלל לדעת, או להקשיב.
ולא התאמץ לראות, הוא אפילו לא היה צריך משקפיים.
אף אחד לא קיים.
חשבת שהוא שם.. תמשיך לחשוב.
אתה לבדך.

עכשיו קום, תעמוד ישר.
לחייך.
חיוך גדול.
החיים נפלאים.
נכון שאתה אוהב אותנו?

בום!
נוח בתוך האדמה.