חיבוק, אחיזה בידיים, סתם כך ללא מילים. אל תגיד שום דבר, כי
דבר לא יקל על הכאב. אל תשאל מה קרה, אל תנגב לי אף דמעה, אל
תשב ותבהה בי כאילו כלום לא קרה. אל תכין לי כוס תה כי אני כבר
נשרפתי. אל תפתח חלון כי כבר קר לי. אל תתחיל להוריד גשם כי
אני כבר בוכה. מאוחר מדי בשביל לעשות צעדים נועזים, לשנות דרכי
חיים, להעלות חיוכים. כואב לי ואתה לא אחראי לזה, אבל גם לא
תצליח לרפא את זה. איש לא ירפא אותי, כי אני מצולקת לעד. פשוט
תושיט ידייך עליי, תרים אותי מהפיה בה התכרבלתי. תקרב אותי
אלייך ככה שלא אוכל להסתובב, ותצמיד חזק אלייך, כדי שהכאב שלי
יתמהל בשלך ואולי יכאב לי פחות. וככה סתם, בלי כוונות, בלי
מילים מיותרות, בלי דמעות מיותמות, פשוט תחבק אותי. חיבוק דוב,
גדול וחזק, כדי לוודא שאני עדיין נושמת. כדיי לוודא שאני עדיין
חולמת. כדי לוודא שאני עדיין זוכרת. כדי לברר אם עדיין כואבת.
תחבק חזק חזק, אל תרפה. אל תעזוב, פשוט תעמוד כך איתי בחיבוק
ניצחי, שיקח ממני כל זכרון, כל צלקת, כל פצע. חיבוק שיחמם אותי
מבחוץ וכך אולי גם מבפנים. |