למה קשה לי להתמודד עם האמת
ובכל זאת איכשהו קל לי לחיות איתה יום יום?
למה קשה לי להתמודד כשמוכיחים אותי
ובאים אלי בהצהרות, כאילו כולם יודעים הכל?
למה בשעת לילה חשוכה קל לי לתפוס פתאום
תובנות על החיים שלא תפסתי קודם?
למה כל כך פשוט להיעלב ואחר כך קשה
להציג את הדברים שבגללם נעלבת?
יותר חשוב, למה לאנשים קל להעליב
ואחר כך לבוא בדרישות כאילו הכל עומד על סדר היום?
למה קשה לעמוד במקום בו אתה יוצא פגוע
אבל יותר קשה לברוח ממקום שכזה?
לפעמים אני חושב,
שצריך לקחת הפסקות קטנות ומתוקות
ממציאות שלפעמים עושה לבכות
אבל אז,
אז אני שוב שואל את עצמי-
למה קשה לי להתמודד עם האמת
ובכל זאת איכשהו קל לי לחיות איתה יום יום? |
