|
קודם אני כותבת את השיר
אחר-כך תוהה
על מה ולמה אני מרגישה כך
ואפילו לא ידעתי
אז אני בוכה
כי כל שקראתי מספר לי
שאני עצובה לאין שיעור
כעבור זמן מה, אני רחוקה מספיק
בשביל ללמוד את השיר
כספר היסטוריה,
מסיקה מסקנות מפיקה לקחים
מתפלאת על אדישותי לנוכח העצב הגדול
לבסוף
אני קרובה מספיק בכדי לאהוב
את הילדה שכתבה את השיר
ואני מחייכת בכאב
כי מה שקראתי
סיפר לי
שהיא הייתה עצובה לאין שיעור
יום אחד אני כבר השיר
יום אחד
אני נותנת לאיש לקרוא את השיר
הוא רואה את תמונתה כשהוא קורא
או הוא רואה את תמונתי כשהוא קורא
או הוא רואה את תמונתו כשהוא קורא
הוא
מבין אותי
או הוא
אוהב אותי
או הוא
משורר
תמיד אני מעדיפה שיאהב אותי
תמיד אני מעדיפה שיראה את תמונתי |
|
|
שלום וברכה, אני
עורך הדין של
הגברת מצוקה-
שפרירית.
אני יוצא נגד
האתר בתביעה.
הלקוחה כבר
איננה בין
החיים.
הו, אבל היא
ביקשה ממני
למסור לכם שאל
תדאגו, היא
תמשיך לשלוח
סלוגנים
"מתחכמים" (בקטע
הזה היא צחקה עד
שהיא כמעט
נחנקה, אז אני
לא יודע מה עוד
למסור).
שלכם באמת
ובתמים,
עורך הדין של
שפרירית במצוקה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.