הים שותה עד אין סוף
את הגשם האפור,
את הולכת אל תוך האינסוף
את הגשם האפור,
נבלעת במערבולותיו. את
הדברים שלא אמרת לאיש מעולם
את רוצה לומר באוזניה ברוך:
על אהבה עמוקה לאין שיעור
על אלוהים שנתן לך אותה
על הלילות שנותרת ערה, לבך פועם בעוצמה
מאיים
לפרוץ החוצה מקרבך
מרוב גאווה ואושר,
על חבל הטבור שבתוכך
שכל השנים לא יכולות לנתק,
וכשהיא צללה את מותה
משך אותך החבל
אחריה,
וגם את צללת אל מותה -
הכאב הבלתי אפשרי הזה
אלוהים שלקח לך אותה
הרעב הבלתי מרוסן של הים
הבולע אותך בשלמותך
אך אינו גורע מיגונך
במאום