סתמי,
הכל פתאום כל-כך סתמי.
הוא מדבר איתי על אהבה, הוא מדבר איתי על העתיד.
הוא מדבר איתי על נישואין, הוא מדבר על התאמה.
ואני שותקת לו.
שותקת, כי הכל פתאום כל-כך סתמי.
כולם יושבים סביבי על קופסאות לבנות, ושותים
אלכוהול, ומעשנים סמים, והעיניים שלי
כבר שורפות מן העשן. אז אני קמה
ומתחילה לרקוד: שיסתכלו
עליי, על הגוף שלי המתנועע שם, כאילו בחושניות,
על הישבן המעוגל, על הבטן השטוחה,
שימדדו את צעדיי, שיסתכלו עליי
אבל שלא יראו אותי.
כי הכל פתאום כל-כך סתמי אצלי בנשמה,
כאילו שקט מטורף,
כאילו עייפות, כאילו שתמיד הייתה שם, סתם
מאז שאמרת לי שלא תוכל לאהוב אותי.
אני יודעת את מקומי,
ואני שותקת לו.
שותקת, כי הכל פתאום כל-כך סתמי. |