יש לך את עצמך, בחדות אינטלקטואלית מקפיאה.
את מפשיטה אותי,
מפילה אותי באכזריות אל מערומיי.
עומד ומביט על הצללית השחורה שנעה על הקיר הלבן,
איך את מתקרבת אלי, מנשקת ומכאיבה לעורי הלבן.
שפתיי קפוצות, גופי מוכן,
אני אוחז בידייך חזק, לא נותן לך לזוז, מצפה בשקיקה לראות איך
את מנסה להתנגד. את תמיד מתנגדת,
נהנת כשאת לא מצליחה.
אני פוקח את עיניי, כאב חד מפלס בין עורקי
וצער רב עוטף אותי על כך שהתעוררתי מן החלום.
לשני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|