|
אני רואה את זה .
בקוים קצרים וארוכים.
כמו הערוץ הזה [70 או משהו ..] שכל מה שרואים בו
הוא קוים כאלה שזזים .. בדרך כלל אני מעבירה לראות חברים ..
ועכשיו אני רואה אותו בראש כמו הסרט הכי טוב שראיתי ..
הדהודים של שיעורים משעממים , בהם ציירתי על השולחן
והמורה הסביר - הכול מספרים בינארים .
ואני מבינה - עד כדי כך מבינה שכמעט שואפת .
גם הנשימות באות מקוים . שמהבהבים רגע באים רגע נעלמים .
השניה שבין השאיפה לנשימה החוצה .
השניה שבין ההבהוב של הקוים האלה .
היא אמיתית צוחקים עליה בקלישאות
כמו "החסרת פעימה "
אבל ברגע זה היא כאן . ארוכה . אבל לפני שהרגשת בה היא נעלמה
.
ואני רואה את זה .. מהמיטה שלי . הלבנה .. בבית החולים .
על המוניטור הקטן של הלב שלי .
הכול מסתכם בקוים .
. |
|
|
אחד אמר לי,
"אנחנו נשמח
לראות אותך".
אמרתי לו, "גם
אני אשמח לראות
את התולעים
שלך". וזה לא
היה רמז מיני
בכלל, למרות מה
שהוא חשב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.