סדין לבן ומלוכלך ושקית מהסופר פארם הם כל מה שנשארו בבוקר
שאחרי.
איזבלה ישנה עד הצהריים.
בבוקר שוב אספה את הבגדים שלה מקצה החדר והלבישה על עצמה את
החזייה בכניעה.
היא תקעה את הבגדים המלוכלכים מתחת לשולחן, מבטיחה לעצמה שיום
אחד תיקח הכל למכבסה ותסיים עם הסיפור המלוכלך הזה, תרתי
משמע.
בעודה לובשת חצאית ואיזו חולצה דקיקה ששכבה ממתחת לשולחן,
היא חיפשה בעיניה את השטרות הבודדים שהיו גמולה על העבודה
מליל אמש.
בגלל הריהוט המינימלי, איזבלה לא התקשתה למצוא את שכרה;
בבית הקטן הייתה רק מיטה אחת רעועה שהשמיעה קולות כשעלו עליה,
שולחן אחד, גם הוא לבן, מאוורר לבן ומקרר לבן.
אפילו הקירות היו לבנים בבית הזה, והאווירה בו הייתה פשוטה
ביותר.
השירותים היו בחדר נוסף, נפרד.
גם אילו הייתה צובעת את הקירות בבורדו, היא חשבה, עדיין היה
נראה החדר תמים למדי, אך מראה מטעה, ואיזבלה ידעה זאת יותר
מכולם.

לקראת הערב שוב שלפה את ערכת האיפור שלה מהתיק, מוכנה לעוד
יום עבודה.
היא מרחה צללית בצבע סגול-מעושן, וטשטשה במיומנות את העיגולים
השחורים שמתחת לעיניה.
האודם כבר כמעט נגמר, והיא תצטרך שוב לקנות חדש.
טאץ' אחרון של סומק ונעלי עקב שחורות ודקות, והנה היא כבר
בפאב הקבוע שבו נהגה לעבוד.
מוזיקה נעימה התנגנה לה ורוח מבחוץ העיפה את שערה הבלונדיני
הקצר בפראות לכל עבר,
עד כדי כך שהשער נראה כמתחרה עם הרוח.
זו הייתה מלחמה פנימית שלו עם הרוח, והוא היה בטוח שינצח,
אולי בגלל ששער לא יכול לנשור בגלל רוח נושבת.
למרות העיגולים השחורים בעיניים והעייפות הפיזית,
איזבלה הייתה מסורה עד כלות נשמתה לעבודה, והבטיחה שלא לאכזב
את מעסיקיה.

היא התהלכה ליד הבר והכיסאות הגבוהים, צווארה מתוח והיא
סוקרת
ובוחנת את העוברים והשבים כמנהגה, מחפשת אחר גבר מתאים.
השעה הייתה 17:30, והיא כבר הגיעה למקום עבודתה לאחר ארוחת
צהריים זריזה במסעדה הקרובה לביתה.
היא העבירה אצבעה על אחת הכוסות והניחה בה קשית ארוכה. אחר כך
עשתה זאת עם כל הכוסות במיומנות.
היא אמרה שלום למעסיק שלה ולכמה מהלקוחות הקבועים שלה, והחלה
להגיש משקאות עד 20:00.
לאחר מכן הייתה לאיזבלה הפסקה של שעתיים, שבה אכלה שוב במסעדה
ועברה בסופר פארם.
איזבלה עבדה באותו היום עד חמש לפנות בוקר.

כשחזרה הביתה היא הניחה את שכרה ואת השקית מהסופר פארם על
השולחן הלבן.
השקית מהסופר פארם הכילה אודם שקנתה בהפסקה של שעתיים בערב.
איזבלה עלתה על המיטה הרעועה שהשמיעה קולות ונשכבה על הסדין
הלבן.
לא היה לה כוח להחליף בגדים או בגדים להחלפה, לכן היא נכנסה
מלוכלכת למיטה ולכלכה את הסדין הלבן.
בעודה מנסה להירדם לאחר עוד יום של עבודה,
היא דמיינה כיצד ייראו הקירות בבורדו,
וכיצד ייראה המחר.
סדין לבן ומלוכלך ושקית מהסופר פארם הם כל מה שנשארו בבוקר
שאחרי.
איזבלה ישנה עד הצהריים.