|
דואה אנוכי על פני הימים
עייפה כשקיעה
וכמהה עד צמרמורת
לרוח בעלים.
ויש שאני מתנפצת אל
החום המתנחשל
כשרף הניגר מפצע המום
ובולעת בהכרת תודה
את שבבי הקיץ האחרונים. |
|
|
אני לא מבין את
הפטר הזה. הוא
קרא בשם שלי כ"כ
הרבה זמן, מה
הוא חשב? שאני
לא אבוא באיזשהו
שלב?
זאב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.