אתה רוצה את האהבה שלך שקטה,
פעמיים בשבוע, סטרילית ונקייה.
אתה רוצה את האהבה שלך שותקת,
לא מסגירה מידע.

אתה רוצה את האהבה שלך חיוורת,
נטולת רגשות עזים.
אתה רוצה את האהבה שלך מיותמת -
מתשוקות, ממחשבות, מכאבים.

אתה רוצה אותי דוממת,
בלי דרישות מיותרות.
"זאת מערכת יחסים," אתה אומר לי,
"לא סרט של בנות.."

אתה רוצה אותי עצמאית,
מסתדרת בעצמי, לא זקוקה לך.
אתה רוצה שאני אדע לבד,
מתי לקום וללכת, לעזוב אותך לנפשך.

אתה רוצה שאני אלמד אותך,
מבלי שאתה תטרח להכיר אותי.
שאני אהיה שם בשבילך,
גם כשאתה אטום וקריר.

אתה רוצה אותי עמידה,
בקפריזות, בשיגעונות שלך,
אתה רוצה אותי ילדה,
נינוחה בגוף של אישה.

אתה רוצה הרבה מבלי לתת,
לא מוכן להתחייב לאהבה.
אתה אומר ואז לוקח חזרה,
משאיר אותי כועסת, המומה.

אתה רוצה אותי ולא רוצה,
ומה אני רוצה ממך?
אני רוצה אותך שלם, איתי.
רוצה לזכות בלב שלך.

אני רוצה אותך רגוע,
שוכב שלוו בין זרועותיי,
רחוק מהטלפון, רחוק מהמחשב,
נושם איתי לאט, נשימותיי.

אני רוצה אותך חזק מולי,
מול כל הספקות והפחדים.
אז אם אתה רוצה ואני רוצה,
איך ייתכן שאנחנו עדיין בודדים?