והנה שוב משהו שמזכיר
סתם שם בעיתון
שמזכיר.
והכל חוזר.
זה כל כך חזק,
חזק מכל רגש אחר שנמצא בי
לרגשות האחרים אין סיכוי נגדו
כשהוא מחליט להתחרות.
זה משחק מכור.
והשם הזה בעיתון
הוא כמו
טיל מונחה
שממרחקים ארוכים
פוגע לי בדיוק בלב
מזכיר לי את השיחה ההיא
שמזכירה לי אותו.
זה לא עבר עדיין.
זה פחות קשה,
אבל האהבה לא נעלמה
והרצון לראות אותו,
לחבק אותו,
לא מוכן לעזוב.
איך בחיים-
פעם אתה בפסגה
ופעם אתה במצולות הים.
פעם טוב לך
ואתה מפזר חיוכים לכולם
ופעם כל כך רע
שאתה רוצה לברוח או למות.
פעם אתה נמצא במרכז
ופעם נדחק לשוליים.
כמעט ואין אמצע.
לפחות לא אצלי.
ואי אפשר לדעת
מה יגלגל אותך
מראש ההר
למרגלותיו
זה קורה פתאום
לא מודיע מראש.
סתם שם בעיתון.