אני יודעת כבר עכשיו,
שבבוא הרגע,
תשעין את ראשך על מסעד הכסא.
המטוס ימריא, ניו-יורק תחלוף תחתיך כחלום
במהירות ההזיה.
אני אשאר בה.
אתה תחייך, תדבר עם החבר שלך,
עיניך הירוקות עצומות, או פקוחות למחצה. לרגע אחד
תציץ מטה, וכל מה שהכרת כאן ייבלע באישוניך הענקיים,
יחלוף מולך כחלום במהירות ההזיה,
אתה תחשוב עליי לרגע.
אני יודעת שתשוב למיטתך הענקית,
ובחיוך מתפנק שלך
תסגור אותי בתוך זיכרון של חופשה חלומית,
וחייך ימשיכו כשתתעורר,
מאותה נקודה בה עצרו
כשעלית על המטוס לכאן.

אני יודעת, שמגע גופך הגדול בגופי
ומגע עיניך החורך בעיניי
יוותרו בי עזים ולוחשים
כהזיה במהירות חלום:
מופלאים, נוגעים בשלמות, נצחיים,
ועם זאת
אוחזים בזנבם
יקיצה.