כבר שבע בבוקר - הרבה חישובים -
צריכה להיות בעבודה עד עשר,
ועוד לעבור בבית, להחליף בגדים.
לתפוס משהו קטן לאכול, אולי
יפסיק כאב הבטן הנורא הזה -

גשם קל נופל בכבדות
על תחנת האוטובוס ברחוב סוקולוב,
חזי מזמין אותי לקפה.
מי האיש הזה, אני חושבת, נראה לי
משונה, אפילו קצת מפחיד,
יושב לו לקפה
בקיוסק בשבע בבוקר ברחוב סוקולוב.
אבל הגשם נופל בכבדות, ואני צריכה לחכות ממילא,
מה אם אסכים, אחליף איתו מילה,
אלון ודאי יכעס אם ישמע, שישבתי עם זר
לשתות קפה בשבע בבוקר
בקיוסק ליד התחנה. אז
אני מסכימה.

בירה בבקשה - "אבל רק שבע בבוקר" -
היא קרה, אולי יפסיק כאב הבטן הנורא.
קצת משונה, החזי הזה. הוא עובד במוסך
באזור התעשייה, והוא בדיוק
מתחיל ללמוד פוליש ווקס,
תמיד יש לאן להתקדם,
קשה לי לשמוע אותו -
"מה עושה נערה
בשבע בבוקר בקיוסק ליד התחנה
ברחוב סוקולוב
שותה בירה עם זר" -
זה החבר שלי, ממנו אני באה -
אמא אמרה תמיד שצריך להקשיב לכל מה
שלאנשים יש להגיד. אמא צדקה.
אמא תמיד צודקת.
אבל קשה לי לשמוע את חזי, הגשם
נופל בכבדות,
"למה את נוסעת באוטובוס?
בטח יש לו אוטו"
כן, אולי עדיף שאסע כך, הוא ממהא להתכונן לעבודה.
התעוררנו מאוחר, באמת, היה רוצה להסיע אותי,
ועוד היה כל-כך סוער בלילה, שממש לא נעים,
אבל יש מחוייבות, ויש משרד, ויש בוס, ויש תנאים.
"את מצוננת? נשמע כאילו את חולה"
כן, ישנו עם קירור בלילה, אלון תמיד חם לו,
לי תמיד קר.
קיוויתי שאולי השמיכה מעליי תחמם. זה לא עזר.
קיוויתי שאולי אלון יחמם,
אבל נושב ממנו קור מקפיא כל הלילה, כל הלילה
רעדתי
ליד אלון
מתחת לשמיכה
בחדר המקורר.

האוטובוס כבר עבר

אולי אסע ישר לעבודה, רק עוד בירה אחת.
ויקי תגיד שלא נאה
להגיע לעבודה מסריחה מאלכוהול,
אבל ויקי לא יודעת הכל.

אולי הבירה תשכיח ממני
את השיר העצוב ששמעתי אצל אלון
את הדבר העצוב שקרה לי אצל אלון
את הכאב העצום שחשתי אצל אלון
כי הגשם הנופל בכבדות
בכלל לא עוזר

זה אף-פעם לא יעבור, אני חושבת,
וחזי כבר מספר על המוסך שיפתח
כשיהיה מומחה,
הוא חזק מאוד באגזוזים ומנוע,
אני כבר מזמן הפסקתי לשמוע
אותו, רק השיר הארור הזה
מתנגן לי בראש בלי הפסק -

בסוף אגיע לעבודה, ואולי אתאפק
ולא אבוא יותר לאלון
לפשק את רגליי
ולבכות       בכבדות